חשיבות הדאגה לקהילה

אנו למדים מהנביא חגי את חשיבות הדאגה לקהילה, לפני הדאגה לעצמו והברכה הבאה כתוצאה מכך.

חגי א

א בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר-יְהוָה בְּיַד-חַגַּי הַנָּבִיא אֶל-זְרֻבָּבֶל בֶּן-שְׁאַלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה וְאֶל-יְהוֹשֻׁעַ בֶּן-יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לֵאמֹר.  ב כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר  הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ לֹא עֶת-בֹּא עֶת-בֵּית יְהוָה לְהִבָּנוֹת.  {פ}

ג וַיְהִי דְּבַר-יְהוָה בְּיַד-חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר.  ד הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב.  ה וְעַתָּה כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת  שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל-דַּרְכֵיכֶם.  ו זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָט אָכוֹל וְאֵין-לְשָׂבְעָה שָׁתוֹ וְאֵין-לְשָׁכְרָה לָבוֹשׁ וְאֵין-לְחֹם לוֹ וְהַמִּשְׂתַּכֵּר מִשְׂתַּכֵּר אֶל-צְרוֹר נָקוּב.  {פ}

ז כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת  שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל-דַּרְכֵיכֶם.  ח עֲלוּ הָהָר וַהֲבֵאתֶם עֵץ וּבְנוּ הַבָּיִת וְאֶרְצֶה-בּוֹ ואכבד (וְאֶכָּבְדָה) אָמַר יְהוָה.  ט פָּנֹה אֶל-הַרְבֵּה וְהִנֵּה לִמְעָט וַהֲבֵאתֶם הַבַּיִת וְנָפַחְתִּי בוֹ  יַעַן מֶה נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת יַעַן בֵּיתִי אֲשֶׁר-הוּא חָרֵב וְאַתֶּם רָצִים אִישׁ לְבֵיתוֹ.  י עַל-כֵּן עֲלֵיכֶם כָּלְאוּ שָׁמַיִם מִטָּל וְהָאָרֶץ כָּלְאָה יְבוּלָהּ.  יא וָאֶקְרָא חֹרֶב עַל-הָאָרֶץ וְעַל-הֶהָרִים וְעַל-הַדָּגָן וְעַל-הַתִּירוֹשׁ וְעַל-הַיִּצְהָר וְעַל אֲשֶׁר תּוֹצִיא הָאֲדָמָה וְעַל-הָאָדָם וְעַל-הַבְּהֵמָה וְעַל כָּל-יְגִיעַ כַּפָּיִם.  {ס} יב וַיִּשְׁמַע זְרֻבָּבֶל בֶּן-שַׁלְתִּיאֵל וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן-יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְכֹל שְׁאֵרִית הָעָם בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וְעַל-דִּבְרֵי חַגַּי הַנָּבִיא כַּאֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וַיִּירְאוּ הָעָם מִפְּנֵי יְהוָה.  יג וַיֹּאמֶר חַגַּי מַלְאַךְ יְהוָה בְּמַלְאֲכוּת יְהוָה לָעָם לֵאמֹר  אֲנִי אִתְּכֶם נְאֻם-יְהוָה.  יד וַיָּעַר יְהוָה אֶת-רוּחַ זְרֻבָּבֶל בֶּן-שַׁלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה וְאֶת-רוּחַ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן-יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶת-רוּחַ כֹּל שְׁאֵרִית הָעָם וַיָּבֹאוּ וַיַּעֲשׂוּ מְלָאכָה בְּבֵית-יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵיהֶם.  {פ}

טו בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ בַּשִּׁשִּׁי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ. 

המנהיגים אליהם פונה חגי הם: זרובבל שהוא פחת יהודה, שמונה ע"י מלך פרס ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול,שהוא המנהיג הדתי. חגי משמיע באוזניהם את טענות העם וגם את התנגדותו לדבריהם.

המחלוקת היא : הנביא רוצה שהם יבנו קודם את בית ה' והעם טוען שעדיין לא בשלו התנאים לכך.

טענת העם: לא הגיעה העת לבנות את בית ה', כי כוונתם הייתה לבנות את בית ה' בשיא תפארתו, ובינתיים מצבם הכלכלי לא אפשר זאת, לכן דחו את בנייתו.

עניין נוסף, מכיוון שלתפישתם ה' הרס את בית המקדש כעונש לעם לא ברור אם שיקום המקדש זה מה שהבורא רוצה.

טענת הנביא פס' 4 – הבתים שלכם ספונים- כלומר מקורים עם תקרה,בנויים, בעוד בית ה' הרוס וחרב?

אתם דואגים קודם כל לבנות את בתיכם,אך את בית ה' מזניחים.

פס' 5-6 הנביא אומר :"ועתה …שימו לבבכם על דרכיכם" – כלומר התבוננו בעסקיכם שאינם מביאים לכם ברכה. חגי מפרט כאן את מצבו הקשה של העם שהוא תוצאה  לכך שאינם בונים את בית ה'.

מבחינה חקלאית –"זרעתם הרבה והבא מעט" אין ברכה בקציר למרות שזרעתם הרבה.

מבחינת המזון – "אכול –ואין לשבעה", "שתו ואין לשכרה" – כי אין ברכה גם בבציר ,כדי להפיק יין.

מבחינת הביגוד  – "לבוש ואין לחם לו"

מבחינת השכירים –"והמשתכר משתכר אל צרור נקוב" בכיס שאמור לשמור על הכסף יש נקב – חור. לכן, הכסף נעלם מהר. הכוונה ששכרם נמוך ונעלם מהר.

בפס'7 –חגי אומר להם: "שימו לבבכם על דרכיכם" מזהיר אותם שדרכם איננה נכונה

פס' 8 דורש מהם לשנות גישה. קודם לבנות את בית המקדש: "עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית וארצה בו ואכבד, אמר ה'.

בפס' 9 שוב הנביא חוזר למצב הכלכלי הגרוע של העם:

"פנה אל הרבה והנה למעט" – הם מצפים לאסוף מהשדה יבול גדול, ואוספים מעט.

"והבאתם הבית ונפחתי בו"- המעט במעט שהביאו ה' נופח רוח וגם מזה לא נשאר להם.

והסיבה היא  -"יען ביתי אשר הוא חרב, ואתם רצים איש לביתו

פס' 10 -11  התוצאה של דחיית בית ה' -"על כן  עליכם כלאו שמים מטל" – אין גשמים, "והארץ כלאה יבולה" – לא מצמיחה יבול – בצורת.

מידה כנגד מידה – בגלל שאינם דואגים קודם לבית ה' גם בתיהם לא ייבנו ואם הם ייבנו לא יחזיקו.

הסבר:

העניין הוא שחורבן בית ראשון נגרם בגלל שכל אחד דאג קודם לביתו ואם נשאר לו זמן רצון וכד' דאג לצורכי הציבור כאן בא הנביא ואומר שהתפישה צריכה להשתנות קודם לדאוג לציבור ואח"כ לביתך.ובוודאי כשמדובר בבית הכנסת – שהוא השריד לבית המקדש.

רק אם תדאג למקדש קודם כל אז תראה שפע בחייך. ולא כמו שהטבע הרגיל אותנו. כמו שלמדנו בפרשת תרומה "ועשו לי מקדש –קודם תעשו לי – לבורא, לזולת , לאמונה ואז ושכנתי בתוכם"

רק בכוח האמונה – שאיננה הגיונית או טבעית, רק אם תשנו דרכיכם, תתעלו מעל ההרגל, קודם כל ביתי, אני ותשנו פאזה קודם האחר, ואני אהיה בסדר.

כי בכך שאני עוזר לבנות את בית המקדש אני בעצם מושך ברכה לכל מה שנבקש.

תודתנו לחברה בקהילה שכתבה את ההסבר