פרשת האזינו

פרשה זו נאמרת ונכתבת ביום פטירת משה רבנו. הוא מבקש לצאת בשלמות מן הממד הפיזי של היקום ולכן משה מגלה כאן את סודות התורה והיקום שהוסתרו עד כה.
הפרשה כתובה בספר התורה באופן יוצא דופן. ישנם שני טורים במקום שורות רגילות. טור אחד מיצג את העולם העליון, ספירת בינה המהווה מקור לכל השפע והברכות,הטור השני את ספירת המלכות המייצגת את היכולת להוציא לפועל לקבל ולגלות את הברכות.
ברוב השנים קוראים את פרשת האזינו בשבת שבין ראש השנה לבין יום כפור.
שבת זו נקראת שבת " שובה " ומשמעותה לשוב ולחבר את הכלי את העולם התחתון לעולם העליון לספירת הבינה.(כדאי לקרוא את הפירוש המיוחד לשבת שובה).
לכל סימן ואות בתורה יש משמעות מיוחדת אחד מהסימנים המיוחדים בא לידי ביטוי באותיות עצמן.
גודל האותיות בתורה מיצג חיבור לדרגת אור מסוימת. אות גדולה מחברת לספירת בינה, בינונית לספירת זעיר-אנפין, קטנה לספירת המלכות.
רוב אותיות התורה כתובות בגודל בינוני. בפרשת האזינו יש אות ה גדולה המייצגת חיבור לבינה, הדרגה ממנה כל השפע מגיע.
בזמן קריאת התורה בשבת , כדאי לכוון להמשיך שפע באמצעות אות זו. שפע של בריאות פרנסה וברכה לילדים.
סך הפסוקים בפרשה ( 52 ) מיצג את ספירת המלכות , הכלי אליו מושכים את השפע.
כלומר יש בפרשה מבנה מושלם של משיכת השפע וקבלתו בכלי קיבול מתאים! מה שעלינו לעשות על מנת לזכות לקבל משפע זה היא הפעולה הנקראת " שובה " כלומר להשיב את הרצון שלנו למודעות של רצון לקבל על מנת לתת ולהיות מוכנים להתגבר ולהתעלות מעל הרצון לקבל לעצמו.