מגזין אינטרנטי מספר 38 פרשת ויקרא ניסן תשע"ז
שלום לכל אוהבי/חברי מרכז מיכאל
פרשת ויקרא
הפרשה פותחת במילים וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר.
האות א במילה ויקרא מוקטנת מגודלה הרגיל, אחד הפירושים שזה מעיד על ענווה של משה רבנו שראה עצמו קטן יותר מכולם.
הלימוד הוא, ככול שהאדם מגיע למשרה רמה יותר חייב הוא להתחזק במידת ענווה גדולה יותר על מנת שלא לטעות!
כהכנה לליל הסדר ויציאת מצרים הפרטית עלינו לבדוק את עצמנו ואת מידת האגו שלנו! מי שהוציא אותנו ממצרים היה ענו וכך צריכים אנו להתנהג על מנת לצאת ממצרים הפרטי.
בברכה, הרב יחזקאל
פרשת ויקרא הפטרה ישעיה מג' – מד'
פרשת ויקרא עוסקת ברובה בהקרבת קרבנות מסוגים שונים. הקשר הגלוי בין הפרשה להפטרה הוא דרך נושא הקרבנות. בפרשה יש טכניקה מרובה. סוגי הקרבנות אופן הקרבתם וכדומה. בהפטרה יש תוספת התייחסות, באיזו כוונה אדם מקריב. ישעיה אומר שאם אדם מקריב קרבן ללא חרטה אמיתית, קרבנו מיותר.
פסוקי הפתיחה להפטרה מישעיה מ"ג מדברים בקרבנות ובכפרה. "ולא אותי קראת יעקב, כי יגעת בי ישראל. לא הבאת לי שה עולותיך, וזבחיך לא כיבדתני, לא העבדתיך במנחה ולא הוגעתיך בלבונה. לא קנית לי בכסף קנה, וחלב זבחיך לא הרוויתני, אך העבדתני בחטאתיך, הוגעתני בעוונותיך. אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני, וחטאתיך לא אזכר."ובסיום ההפטרה: "מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך, שובה אלי כי גאלתיך".
הנביא אינו טוען כי הקרבנות מיותרים. מעשה הקרבן מורה על נכונותו של האדם להקריב משלו לגבוה. אך אם מחזיק האדם בחטאו, ובאותה עת עובד את ה' אין הקב"ה חפץ בקרבנו, והרי זה כאילו לא הקריבו כלל. לא הבאת לי שה עולותיך משמעו כי למרות שהקרבת קרבנות במקדש, לא היה נחשב כאילו הבאת שה. כנגד: "לא העבדתיך במנחה ולא הוגעתיך בלבונה" אומר הנביא: "אך העבדתני בחטאתיך הוגעתני בעוונותיך." לעם נדמה שהוא טורח הרבה בעבודת ה', אל למעשה, כיוון שהוא ממשיך לחטוא, אין עבודתו עבודה. הנביא שב ומדגיש, לא הקרבן מכפר. אין משמעות לקרבן כשלעצמו. המכפר הוא הקב"ה: "אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך, למעני. וחטאתיך לא אזכור". קרבן ללא תשובה אינו קרבן רצוי.
כבר בספר שמות פרשת וארא נאמר בזוהר סעיף נה) ט) ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים וידעתם כי אני יי' אלהיכם וגו'
שם הסביר הרב חזי מתוך המאמר כלל ופרט העוסק בפסוק "אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים" כי המילה אני מתוך ע"ב השמות (בהיפוך אותיות אין שהוא שם הבורא) כי אני ראשון זהו הכלל, הכתר ולעומתו אני אחרון זהו הפרט, המלכות. הבורא הוא ההתחלה והוא הסוף . הוא האור והכלי. לפסוק זה יש ערך גדול מאד באמונה של האדם. הוא שווה בערכו לדיבר הראשון "אנכי ה' אלהיך…"
מידת הקירבה לבורא היא הדבר החשוב . את הקירבה הזאת יוצרים בכלים שונים גלויים ונסתרים.
לכן, האמונה היא ההתחלה והיא הסוף, היא הראשונה והיא האחרונה.
קרבנות (הנעשים בגלוי) מלשון קירבה הם אמצעי, הכוונה העומדת אחריהם/לפניהם, היא החשובה.
ע"ב שמות הם הנסתר, הם חבויים בטקסט. בסוף ההפטרה שלנו נאמר: "מחיתי כעב ( ע"ב שמות) פשעיך, וענן חטאותיך, שובה אלי,כי גאלתיך." ע"ב השמות הם כלי לחבר, לקרב בין עולמות תחתונים לעולמות עליונים.
לפי ההבנה שלי שהיא בוודאי חסרה, בגלוי הפרשה שלנו עוסקת בקרבנות. העם עשה מהקרבנות העיקר ויחד עם זאת המשיך לחטוא. חשבו שאם יתנו קרבן ייסלח להם ברמה האוטומטית. הנביא לעומת זאת אומר להם קרבן זה חשוב, אחרי התשובה. זה הקשר האמיתי בין הפרשה להפטרה.
בברכת שבת שלום, צמרת.
לקראת ליל הסדר
הרב אשלג כותב בספר מתן תורה את מה שכתוב בגמרא "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום"
כדי שתהיה ברכה אמיתית חייבים שלום פנימי!
האם אתם חיים בשלום עם עצמכם? באמת? אולי אתם משלים את עצמכם?
כדאי להקשיב לשיעור בנושא הזה
לחצו על הקישור
https://www.youtube.com/watch?v=3OI3ld_e93Y
בברכת שבת שלום, הרב יחזקאל נגר