מעשר
מקור קדום למנהג המעשר נמצא בספר בראשית כאשר אברהם נותן מעשר משלל המלחמה למלכי-צדק מלך שלם, כהן לאל עליון.
מקרה נוסף נמצא בסיפור יעקב המבטיח להפריש עשירית מנכסיו לאל "..וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך". מפסוק זה למד רבי יוחנן במסכת תענית "עשר תעשר- עשר בשביל שתתעשר"
בקבלה מוסבר שנתינת מעשר גורמת לזרימה והמשכיות של השפע לכל תחומי החיים. משמעות הנתינה של עשרה אחוז מהרווח לזולת קשורה מאד למבנה עץ החיים. בעץ החיים יש עשר ספירות היוצאות ממערכת מקבילה לחמשת העולמות.
שמות עשרת הספירות – כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. ובהקבלה לחמשת העולמות הספירות נקראות – כתר, חכמה, בינה, זעיר-אנפין, מלכות. (בזעיר-אנפין יש למעשה את שש הספירות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד).
על ספירת המלכות שורה כוח צמצום! את הסבר לכך תמצאו בלימוד הספירות ועץ-החיים.
ספירת המלכות מייצגת את הכלי לגילוי וקבלת השפע, אך במציאות העולמות שלאחר הצמצום המלכות יכולה לגלות את אורה רק על-ידי נתינה ולא קבלה, רק על-ידי השפעה לזולת. לכן כאשר אדם מרוויח סכום מסוים, אותו החלק המיוחס לספירת המלכות שהיא אחת מעשר, שזהו המעשר, יכול לגלות את השפע והברכה רק במידה ונותנים אותו. במידה ולא נותנים את המעשר, שורה כוח צמצום וחסימה לא רק על עשירית הסכום כי אם על כולו.
אמרו על המעשר ייתן לא פחות מעשירית ולא יותר מחומש, כלומר לא יותר מעשרים אחוז שהוא חומש, מכוון שהמלכות היא אחת מחמש בהקבלה לחמשת העולמות ומכאן המקור הרוחני מדוע כדאי לתת לצדקה בין עשר לעשרים אחוז מהרווח. יותר מעשרים מתחיל לפגוע באדם הנותן.
גמול לנתינת מעשר
למרות שנותן המעשר איננו מצפה לתמורה מוחשית עבור נדיבותו, הרי שבתנ"ך, כמו גם בקרב גורמים נוספים מקובלת התפיסה כי מתן מעשר יוצר תמורה לנותן. אם כי תמורה שאינה תמיד מוחשית או מידית. בספר מלאכי פרק ג' נכתב על כך במפורש: "הביאו נא את כל המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמיים והריקותי לכם ברכה עד בלי די ".