אהבת חינם מול שנאת חינם

כדאי לקרוא בעיון עד הסוף

מדוע יש רוע בארץ? מדוע בתי החולים מלאים עד אפס מקום? מדוע למרות שהמצב הכלכלי של המשק טוב יחסית, עדיין הרבה משפחות נתונות ללחץ כלכלי? מדוע יש אחוז גירושין גבוה? מדוע הרבה אנשים מתקשים במציאת זוגיות? וכו'
שאלה נוספת שלכאורה לא קשורה, אבל הכול ממש הכול קשור, מדוע עדיין לא נבנה בית המקדש השלישי?

ואם תשאלו מה הקשר?

בזמן בית המקדש השלישי, תתגלה יכולת אישית להבחין בין טוב לרע ובין אמת לשקר, וכן תתעורר בלב כל אדם היכולת להעדיף ולבחור באמת ובטוב, במצב כזה הרוע הגלובלי והאישי, יעלם! נהיה בריאים בנפש ובגוף, בעיות הפרנסה יסתדרו, זוגיות תהיה מהמקום הנפשי הנכון, האפשרות לחוות סיפוק אמיתי ומתמשך תהיה המציאות של כולם.

אהבת חינם מול שנאת חינם

בית המקדש השני נחרב עקב שנאת חינם! כמו שנאמר בתלמוד הירושלמי (יומא ט ע"ב) "אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם. ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלש עבירות, עבודה זרה, גלוי עריות ושפיכות דמים".
לאור הנאמר בתלמוד הירושלמי על מצב שקדם לחורבן בית שני, אנו למדים, שאדם העסוק בגמילות חסדים, עוזר לנזקקים, לחולים, ליתומים … ועדין יתכן שתהיה בו שנאת חינם, או אדם העסוק במצוות כול היום ועדין יתכן שמתנהג בשנאת חינם, אדם יכול ללמוד תורה ועדיין להתנהג בשנאת חינם.
האם יתכן שאדם ילמד רוחניות, תורה, מוסר, או קבלה במשך שלושים שנה ועדיין יתנהג בשנאה? האם יתכן שאדם המחשיב עצמו מאד מוסרי עדיין יתנהג בשנאה? ובכלל מהי שנאה?

הרב המקובל יהודה לייב אשלג מסביר בהקדמה לספר פנים מאירות ופנים מסבירות:
גאווה ושנאה היינו הך – "כי ב' קלקולים כוללים נעשו בסיבת החטא של עץ הדעת טוב ורע, קלקול ה א' , האדם עצמו עולה ומקטרג, כי אחר שנתפתה ואכל מעץ הדעת, וקנה בבנין גופו, כלי קבלה דחלל הפנוי, נעשה מחמת זה שנאה והרחקה, בין אור החיים הנצחי דנפח השם באפו של האדם, ובין גוף האדם. ודומה למה שאמרו ז"ל, כל המתגאה אומר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור במדור אחד, כי עניין הגאווה נובעת מכלי קבלה דחלל פנוי, שכבר אור העליון נתרחק ונפרד משם, מעת הצמצום ולהלן, ועל דרך שכתוב בזוהר הקדוש, שהקב"ה שונא את הגופות שבנינם אך לעצמם (גופות שרק רוצים לקבל באופן אנוכי) ועל כן פרח ממנו אור החיים והוא קלקול א'.
ובמילים פשוטות, האנרגיה של גאווה ושנאה מגיעים מאותו מקום אנרגטי של חושך!
המקובל רבי חיים ויטאל, שחיי במאה ה- 16 בצפת, מסביר בתחילת סיפרו, שערי קדושה, ששורש הכעס במידת הגאווה ולכן כאשר אנו עונים לשאלה, מהו הגורם לשנאה? התשובה היא שהגאווה גורמת לכעס, הגורם לשנאה וגורם לריב, כמו שנאמר "שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים, וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה" (משלי י' י"ב)
בזמן בית המקדש השני, הגאווה גרמה שנאה שעוררה מדנים ונהרס בית המקדש.

מהי שנאה? שנאה לשון שינוי.
אחת הדרכים בהן באה לידי ביטוי מידת הגאווה, כאשר המתגאה עסוק אך בעצמו, ושונא כל מה ששונה. כגון, אני טוב יותר, אני הגזע האציל והנאור, אני היפה יותר, חכם יותר, עשיר יותר, הילדים שלי הכי בעולם, הקול שלי הכי נעים, אני עשיתי את העושר הזה וכו' כמו שאמר לבן ליעקב "הבנות בנותיי והבנים בני…", דרך נוספת, המחשבה שרק הדרך שלי היא הנכונה, כגון חב"ד, וישניץ, סטמר, כיפה סרוגה, חילוני, ימני או שמאלני במפה הפוליטית, כל אחד בטוח שהדרך שלו היא הכי נכונה וכולם צריכים להתנהג כמותו! זוהי הדרך של האגו שיוצר חלל ונתק מהאור והברכה!
לדעתי, אין בעיה במחשבה שהדרך שלי היא הטובה או הנכונה עבורי ואנסה לשכנע אחרים בדרכי ודעותיי, תוך כדי כיבוד דעתו ודרכו של הזולת. בהנהגת הדרך לציבור, הרוב קובע!

"מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך"

האם בשעה שיד אחת עשתה טעות, היד השנייה תכה אותה? במידה וכן זאת הכאה לחינם מכוון שאני מכה את עצמי! זוהי שנאת חינם ….
מדוע האמרה החשובה כל-כך, נכתבה בלשון שלילית, ומשתמשת במילה שנאה, ולא בלשון חיובית, אהבה? כמו כן מדוע כתוב, מה ששנוא "עליך"? לא כתובה כאן הגדרה מוחלטת.
מלשון הפסוק "עליך" לומדים עניין מאד חשוב, לומדים שלשון המאזניים בין אהבה ושנאה הוא דבר יחסי, לפי "המקום" בו נמצא האדם, כלומר לפי הרצון של האדם. לשון המאזניים הזו היא ביחס ליחיד, כלומר מה שיחשב לאחד שהוא אוהב, לשני יכול להיחשב כשנאה.
דוגמא: כאשר אנו שונאים ביקורת או הערות, למעשה אנו לא אוהבים ביקורת הנאמרת ממקום של התנשאות או כעס, אנו לא אוהבים הערה החסרה למעשה אהבה אמיתית, ולכן, במידה ואנו נבקר את הזולת, ממקום של כעס או התנשאות, נבקר משום שהתנהגות הזולת מפריעה לי, ולא משום אכפתיות אמיתית לזולת, הביקורת כמובן תאמר ללא אהבה אמיתית, וזוהי למעשה התנהגות הנקראת שנאת חינם!
במידה ונעמיק לחשוב על הרעיון המובא כאן, כאשר אני נעלב, כועס, עצוב, מקנא, מרכל, גוזל, ממורמר, מרגיש "זה לא פייר" "אין צדק" "שתו לי", "אכלו לי", "עשו לי" וכדומה, אזי אני בתדר של שנאת חינם!!!
אין באמצע – או אהבה או שנאה!
כאשר אנו עושים לזולת משהו שאנו לא רוצים שיעשו לנו, אנו למעשה שונאים אותם שנאת חינם.

שנאה = שינוי = פירוד

כעס נחשב כעבודה זרה, כעס הוא תוצאה של גאווה כך שגאווה גם היא נחשבת כעבודה זרה, לכן נאמר על בעל גאווה ״אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד״ (סוטה ה, א)
מה ההבדל בין עבודה זרה של בית המקדש הראשון, לבין שנאת החינם בבית המקדש השני?
ההבדל נמצא במציאות עצמה, חורבן בית ראשון שהוא חורבן עקב עבודה זרה, נסתיים לאחר 70 שנה. חורבן בית המקדש השני, שנחרב עקב שנאה, שהיא תוצאה של גאווה וכעס, לא נסתיים עד היום. לכן, גאווה וכעס המשולים לעבודה זרה, גרועים ושליליים הרבה יותר מעבודה זרה ממש.
רש"י מסביר בשם ר' שמעון בר יוחאי: "הלכה היא, בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל ליבו" הרב דסלר מסביר שהגלות בה נמצא עם ישראל היום נקראת גלות אדום, שהם צאצאים של עשיו, ומכוון שאדום זו גלות של שנאה התיקון שלנו כיחידים וכאומה הוא תיקון של מידת השנאה. לכן בזמן הזה מאד חשובה הדרך בה אנו מביעים את עמדתנו, גם בחדרי חדרים, מכוון שלאנרגיה אין גבולות, במידה ואנו מביעים דעה "הצודקת במאת האחוזים" אבל נאמרת בכעס, אנו מעוררים אנרגיה של שנאת חינם והתוצאה תהיה רעה בכל מקרה.

עוצמה

יש עוצמות שונות בשנאת חינם, יש כעס עמוק יותר או פחות, יש מרירות גדולה או מעטה, עצב מועט או דיכאון, קנאה מעטה או מטורפת וכדומה. גאווה, איזה מכונית יש לי, גאווה בעוצמה הכלכלית שלי, איזה אישה או גבר יש לי, איזה עוצמת השפעה יש לי, איזה חכם אני … או, אני הצודק, מי שלא מסכים איתי צריך לנטרל ולא בדרכים ישרות, כמובן "לטובת הכלל" כמו אויב פוליטי …
יש או שנאה או אהבה, אין באמצע! כדאי להיות במקום של אהבת הזולת מעצם היותו אדם!
יחידים או ציבור הפוגעים בכלל
ומה עם אנשים הפוגעים בחברה? מתנהגים בניגוד לחוקי החברה, מכל סיבה שהיא?
אמשיל משל, כאשר בגוף האדם ישנם תאים מסוימים, שאינם פועלים לטובת הבריאות הכללית אלא להפך, אזי יש מנגנון בגוף שמטרתו בתחילה לרפא את אותם התאים, ובמידה ואי אפשר אזי מסיר את אותם התאים לחלוטין מהמערכת.
לכן גם כאן במציאות של החיים יש טווח רחב של מקרים, מהמצבים הקלים של פגיעה בזולת ובציבור, עד למקרים הקשים יותר בהם נאמר "הבא להרגך השכם להורגו". לכן ישנה מחויבות על הציבור להגן על זכות היחיד והכלל במידה והם אינם פוגעים בציבור.
ומהי מערכת החוקים הנכונה? על כך יש להחליט בזמננו בצורה דמוקרטית, אבל באמת דמוקרטית, בלי השתלטות של בעלי אינטרסים. כתבתי "בזמננו" מכוון שחוק המדינה כרגע אינו חוק התורה, לכן יש צורך בחכמה רבה לנתב את הדרך.
דבר אחד בטוח, בדרך של השנאה, מובטחת לנו כציבור וכיחידים הדרך הקשה יותר.
לאור מה שכתבתי כאן, התחלת הדרך נמצאת בתיקון המידות האישי, כאשר כול אחד ישפר את תודעתו והתנהגותו, החברה תהיה טובה יותר.
במידה ותשאלו, מה זה יעזור? הרי רוב האנשים לא מודעים לנאמר כאן, או לא אכפת להם, או שדעתם שונה, אז איך זה יעזור?

איך זה יעזור?

אמשיל משל ידוע, משל הספינה. כולנו בספינה אחת, אדם אחד רוצה לקדוח חור בתאו, הוא לא חפץ לחיות יותר, מגיעים שכניו לספינה ומבקשים שיפסיק, וזאת מכוון שכולם יטבעו ביחד עם הספינה.
כך גם ההפך הוא הנכון, כאשר אחד מאיתנו מתגבר באמת על מידותיו הרעות, ובכך מתנקה משנאת חינם, הדבר משפיע על "שכניו" תרתי משמע, משפיע על אנשים הקרובים פיזית, ועל אנשים הקשורים לנשמה שלו, גם במידה והם נמצאים בצד השני של העולם, יש קשר אנרגטי בין נשמות מסוימות!
אני לא יודע מהי כמות המאסה הקריטית שתשנה את מאזן הכוחות בעולם, מצב שבו הטוב יכריע וינצח את הרע, אני משער שאנו קרובים לכך מאד, למרות ובגלל מה שמתרחש בעולם היום. לדוגמה, כאשר הערבים זועקים, שרוצים לקחת להם את המסגד בהר הבית, למרות שבמציאות זה לא נכון, עבורי זהו סימן שהנשמה שלהם מרגישה את האמת, המציאות עומדת להשתנות בקרוב, ולא בכוח פיזי או כוח הזרוע, כי אם כוחות נעלים הרבה יותר.

לאור האמור, כדאי לכול אחד מאיתנו לתאם את התדר שלו לתדר של האור, שהוא אהבת חינם", ומתחילים על-ידי הכלל "סור מרע ועשה טוב", להסתלק "משנאת חינם" ולעבור ל"אהבת חינם".
בברכה
הרב יחזקאל נגר