פרשת פנחס

הדרמה שהחלה בסוף הפרשה הקודמת מגיעה לסופה כאן. זמרי בן סלוא נשיא של שבט שמעון, בניגוד מוחלט למה שנצטוו בני ישראל לשמור כדי לא להתנתק מהאור של הבורא, קיים יחסי מין, בפרהסיה,  עם כזבי בת צור שהייתה בתו של מלך מדין. מגפה פרצה וכילתה עשרים וארבעה אלף איש מבני ישראל. משה ואהרן עמדו מנגד חסרי אונים לאור הפורענות המתפשטת.
פנחס, נכדו של אהרן הכהן, החליט לעשות מעשה. הוא החביא רומח בתוך כפלי בגדיו והסתנן אל תוך מחנה שמעון והרג את זמרי ואת כזבי, המגפה נעצרה.
בפרשה שלנו, הבורא אומר למשה "והייתה לו ולזרעו ברית כהונת עולם". ספר הזהר אף מרחיק לכת וטוען שפינחס הוא אליהו הנביא. פינחס לא רק שהוא לא מת אלא הוא נשאר בחיים למשך הרבה דורות ומתגלה בתור אליהו הנביא. ועוד, ידוע שכהן שהרג, ואפילו בשוגג, פסול לכהונה. פינחס לא רק שלא נפסל אלא אדרבא, הוא קיבל כהונת עולם. המדרש מספר שפינחס מת מוות קליני. כאשר אנשי שבט שמעון באו להורגו הוא מת מפחד וזה היה כמובן די צפוי. כאשר נשמתו חוזרת לאחר המוות הקליני מצטרפות עוד שתי נשמות גדולות, של נדב ואביהו ולכן הוא כבר לא פסול לכהונה!
יש להבין כאן את מה שכל המקובלים והחכמים מלמדים אותנו שמה שמפריד אותנו מאור הבורא הוא אך ורק הרצון לקבל האנוכי שלנו. זו היא המחלה היחידה שישנה וזו היא הסיבה היחידה שבגללה האדם מת. כל פעם שהאדם פועל מתוך הרצון האנוכי שלו הוא מתחבר לכוח הסוף, לכוח המוות, עד שהוא מגיע לרף מסוים שבו גופו מת. ובדרך, הוא מקבל אזהרות בצורת מחלות שונות.
פינחס ידע שאפילו אם הוא יצא בחיים מהמעשה הזה, הוא יהיה פסול לכהונה. הוא לקח בחשבון שהוא ייהרג. אבל, כל זה לא עניין אותו. מה שהוא ראה לנגד עיניו הייתה המגפה וסבלם של בני ישראל. הוא בעצם ויתר על הכל, ואפילו על גופו, למען הזולת. מה שזכה לו הוא חיי נצח וחיבור תמידי לבורא. הוא זכה לכל.
פינחס מת בפרשה הזו. וכפי שהסברנו בפרשות קודמות, ביום פטירתו של צדיק כל המטען הרוחני שלו מתגלה ונגיש לכל מי שמבקש להתחבר אליו ולהתחזק על ידו. פינחס הגיע לרמה הכי גבוהה של טיהור הגוף מכל רצון אנוכי. את הכוח הזה אנחנו רוצים לקבל ובתנאי שאנחנו באים לקריאת התורה שמחברת אותנו אליו, עם מוכנות כנה להשתנות. יש בכוחה של הפרשה הזו לעזור לנו לנקות את גופנו מכל התוצאות של הרצונות האנוכיים שלנו, מהמחלות שלנו ואפילו מכוח המוות שבו נדבקנו.
פינחס מקבל את האות יוד לשמו. אבל האות יוד הזו היא קטנה מהרגיל. האות יוד הזו תעזור לנו להקטין את האגו שלנו וכל החשיבות שאנחנו שמים על המציאות הגשמית ובכך לא להשאיר מקום לכוח המוות לקנן אצלנו.
בספר הזהר עם פירוש הסולם פרשת פנחס סעיף כ"ב
"ר' אלעזר ור' יוסי ור' חייא היו הולכים במדבר , אמר רבי יוסי , זה שכתוב בפנחס , הנני נותן לו את בריתי שלום . היינו שלום ממלאך המוות , שאינו שולט עליו לעולם ……."
"והנני נותן לו את בריתי שלום". אות הברית היא האות יוד שמחברת אותנו לספירת חכמה או למצב של רחמים גמורים ובכך מבטלת דינים מהחיים שלנו. הרגל של האות "ו" במילה שלום קטועה. ידוע שאות קטועה בספר התורה פוסלת את כל הספר ולא ניתן להשתמש בו לצורך יצירת קשר עם האור. אבל לא במקרה הזה. חכמי התלמוד הסבירו שהקלף שעליו כתובים מילותיה של התורה מושך את האור ואילו הדיו השחור הוא הכלי שמגלה את האור. הרווח שנוצר באמצע האות "ו" מזריק אור אל תוך החיים שלנו ואל המושג הזה שנקרא שלום. זה הוא השלום האמיתי. שלום יכול להיות מושג אך ורק אם האדם מחובר לממד שהוא מעבר לרצונות האנוכיים שלו. ההזרקה הזו של האור שבאמצע האות "ו" יכולה להזריק לעולם כוח שיכול להביא שלום וגם שפע ובריאות אל החיים שלנו.
בפסוק כו;א כתוב: "ויהי אחר המגפה…" ישנו רווח עד סוף השורה. ובשורה שאחריה, התורה דנה בנושא אחר לגמרי. כפי שהסברנו לעיל, הרווח הזה מזריק אור גולמי אל החיים שלנו ומעביר אותנו אל מציאות שמעבר לכל מגפה או מחלה. עלינו לזכור גם את מה שהסברנו קודם שאין סיבה אחרת למחלה מאשר הרווחים שפתחנו לשטן על ידי המעשים האנוכיים שלנו. האור שמתגלה ברווח הזה מסלק את החושך שבו מקנן השטן. האר"י הקדוש אומר שכדאי גם לעצור ולכוון על הצירוף "נגף" בניקוד שורוק, חיריק, צירי.
אהרן הכהן מקבל הנחייה לספור את בני ישראל שוב. התורה משתמשת במושג "שא את ראש בני ישראל". להגביה את הראש פירושו לחבר את רמת הזרע של המחשבה למקום עליון ולחדש את הקשר עם האור ובמיוחד לאחר השיבוש שהתחולל. משה מחזיר את בני ישראל לחיבור הנכון לתפקידם בעולם והוא לשלוט על מערכת הכוכבים והמזלות ובכך לשלוט על הכוחות הלא מאוזנים שמשפיעים על האנושות. כל שבט נספר שוב ומקבל את מקומו במערכת השליטה.
שבט ראובן שולט על הלבנה, מזל סרטן וחודש תמוז בשנה דרך האותיות "חת".
שבט שמעון שולט על החמה, מזל אריה וחודש אב בשנה דרך האותיות "כט".
שבט גד שולט על כוכב כוכב, מזל בתולה ועל חודש אלול בשנה דרך האותיות "רי".
שבט יהודה שולט על כוכב מאדים, מזל טלה ועל חודש ניסן בשנה דרך האותיות "דה".
שבט יששכר שולט על כוכב נוגה, מזל שור ועל חודש אייר בשנה דרך האותיות "פו".
שבט זבולון שולט על כוכב כוכב, מזל תאומים ועל חודש סיוון בשנה דרך האותיות "רז".
שבט מנשה שולט על כוכב מאדים, מזל עקרב ועל חודש חשון בשנה דרך האותיות "דנ".
שבט אפרים שולט על כוכב נגה, מזל מאזניים ועל חודש תשרי בשנה דרך האותיות "פל".
שבט בנימין שולט על כוכב צדק, מזל קשת ועל חודש כסלו בשנה דרך האותיות "סג".
שבט דן שולט על כוכב שבתאי, מזל גדי ועל חודש טבת בשנה דרך האותיות "עב".
שבט אשר שולט על כוכב שבתאי, מזל דלי ועל חודש שבט בשנה דרך האותיות "צב".
שבט נפתלי שולט על כוכב צדק, מזל דגים ועל חודש אדר בשנה דרך האותיות "קג".
כל אחד מאיתנו מושפע על ידי כל המזלות והכוכבים וכל אחד מאיתנו הוא חלק מהאחדות המופלאה הזו שנקראת "בני ישראל". למרות שמרבית השבטים נעלמו בגלויות השונות, הנשמות שלהם עדיין קיימות (אם כי לא בצורה מודעת). על ידי הקריאה הזו אנחנו מעוררים את אותו כוח שנקרא "בני ישראל" להתחיל להשפיע כדי להביא הרמוניה מחודשת בחיים שלנו ובכל העולם במהלך השנה. אנחנו מקבלים הזרקה של אנרגיית חיים שתסלק כל ביטוי של חושך או מחלה מהחיים שלנו.
בפסוק "כז;ה" כתוב "ויקרב משה את משפטן לפני יה"וה". האות "נ" של המילה משפטן היא גדולה מהרגיל. אות גדולה בתורה, כפי שלמדנו, מחברת אותנו למודעות של בינה. האר"י הקדוש מסביר שהכוח של האות "נ" רומז על נפילה רוחנית. מה שהיה כאן הוא שמשה נדרש להחליט בעניינם של בנות צלפחד. אביהם מת נותרה השאלה מה קורה עם הנחלה שלו. משה לא מהסס ופונה בשאלה לבורא. הוא דיכא את הנטייה להחליט לבד ונמנע מהשיפוט. המקובלים מסבירים שמי ששופט אדם אחר מזמין מקטרגים שישפטו את המעשים שלו ולדרוש שהוא ישלם עליהם מייד. כך מתעוררים דינים על האדם. לכן, אנחנו רוצים להתחבר דרך האות "נ" הגדולה לאור מספירת הבינה שינקה דינים מהחיים שלנו כפי שאנחנו עושים ביום כיפור.
התורה אז נכנסת לדיון על כל הקרבנות של החגים והמועדים. ידוע לנו שבכל חג ובכל ראש חודש ובכל שבת נפתח חלון הזדמנות כדי לטפל בהבטים מסוימים של התיקון האישי שלנו. האר"י הקדוש מסביר ששנה היא מלשון לשנן. כלומר, בכל שנה יש לנו הזדמנויות מחודשות לטפל במה שלא הצלחנו לעשות בשנה הקודמת. הריכוז הזה של החגים בפרשה אחת פותחת חלון הזדמנות לקבל אור שיכול לטפל במכלול הנושאים הפתוחים בהליך התיקון שלנו. בספר הזהר, עמוד קמ"ח, סעיף שצ"ט רבי אלעזר שואל את רבי שמעון לגבי הקשר בין הקרבנות לאברי הגוף הפנימיים וחיצוניים. הזהר נכנס אז למאמר גדול ומרתק על התפקוד הרוחני של כל האיברים הפנימיים (הוא נקרא מאמר האברים הפנימיים) ובו יש כל סודות הרפואה. הקריאה בספר התורה על הקרבנות של החגים מעביר אלינו אור שיכול לרפא כל סוג של מחלה.
בפסוק כח;יג ישנה נקודה על האות "ו" האמצעית של המילה "ועשרון". הנקודה הזו תעזור לנו להקטין את האגו שלנו וחשיבות שאנחנו מייחסים למציאות הגשמית ובכך לקבל את מלא האור שמתגלה בפרשה הזו.