פרשת מטות

פרשת השבוע בתורה נקראת פרשת מטות מכוון שמשה מדבר עם ראשי המטות. האומנם!!!
לכאורה, זה נשמע די משכנע. הרי חייבים לתת לפרשה שם.
למדנו אמנם מספיק מחכמת הקבלה כדי להבין ששום דבר שנקבע על ידי חכמינו ז"ל אינו מקרי ובכל דבר ישנו מסר עצום שקשור לשיפור איכות החיים שלנו. חז"ל חילקו את התורה כך שכל פרשה תתאים לתקופה שבה אנחנו נמצאים בכל דור עד סוף התיקון של העולם כדי לצייד אותנו בכלים הנחוצים להישרדותנו. אז למה החליטו החכמים למקם את הפרשה שבה משה מדבר עם ראשי המטות דווקא בתקופה זו?
מותר לנו לשאול, מכוון שאנחנו מתלמידיהם של רבי שמעון בר יוחאי וחבריו, למה בכלל משה פונה לראשי המטות ולא לכלל העם? הרי זו היא הפעם היחידה שהוא פונה ישירות אליהם. למה דווקא בפרשה הזו?
מה הוא הדבר העצום שמשה מלמד אותם כדי להנהיג את העם? הוא מלמד אותם את כל אותם דינים הקשורים לאישה שנודרת נדר. ומסתבר, שאישה יכולה לנדור נדר ככל שהיא רוצה אבל כל נדריה יכולים להתבטל אם הגבר – אביה או בעלה – ירצה בכך. הייתכן שהתורה היא שוביניסטית? הייתכן שמשה היה שוביניסט?
הדרך היחידה כדי להבין את המשמעות הפנימית של הנאמר בפרשה היא לפנות לספר הזהר. ובזוהר יש מעט מאד הסבר על המשמעות של פרשת השבוע.
בסעיף א' כתוב: "למדנו , אמר רבי יהודה , אין העולם מתנהג אלא בב' גוונים , שהם לבן ואדום . …" . על פי מה שלמדנו בחכמת הקבלה הצבע האדום מייצג את קו השמאל או המודעות של הרצון לקבל ואילו הצבע הלבן מייצג את קו הימין או המודעות של הרצון לתת. ספר הזהר ממשיך ואומר (סעיף ג): "בוא וראה שאמר רבי אלעזר. כל אישה נקראת דין כי שורשם הוא מקו שמאל". האישה מייצגת בעולמנו את הכוח של הרצון לקבל וזו היא בעצם הסיבה מדוע גבר לא נשוי נקרא פלג אדם. וזה משום שללא הרצון לקבל של אשתו, קשה עד מאד לגבר למשוך ולתת ביטוי לאור שהוא מתייגע בשבילו. הוא מביא את המהות שלו שהיא קו ימין אבל אין אדם יכול לתת את מה שאין בו. לכן הוא "משאיל" מהאישה את הכלי שלה. כעת אנחנו מבינים שהתורה לא מדברת על חוקים שוביניסטיים אלא על הרצונות האישיים שלנו ומה לעשות איתם כדי לגלות אור. האישה מגלמת את אותו ממד רוחני שנקרא מלכות ואילו הגבר בסיפור מגלם את הממד הרוחני שנקרא זעיר אנפין.
למה אדם צריך לנדור נדר? מה שהמקובלים מסבירים הוא שהנדר מזמן לאדם כוח נוסף שיעזור לו להוציא לפועל את מה שהוא החליט לעשות. וכשהאדם לא מצליח או שהוא שכח להוציא לפועל את מה שהוא אמר שיעשה, הוא בעצם דומה לאותו אדם שקיבל מענק מהבנק מכוון שהוא מתכנן להקים עסק. חודשים ספורים לאחר מכן הוא פונה שוב לבנק כדי לקבל אשראי או מענק נוסף למטרה הזו או למטרה אחרת. הוא לא יקבל!! הוא כבר קיבל ולא עשה כלום עם זה. ועוד, הכסף שהוא קיבל היה יכול להינתן לאדם אחר שישקיע אותו כראוי. בעצם, רוב הנדרים שאנחנו נודרים, אם לא כולם, הם ביטויים של הרצונות לקבל האנוכיים שלנו. אילו היינו מבינים את מה שחז"ל אמרו: "יותר ממה שהעגל רוצה לינוק, כך הפרה רוצה להיניק" היינו מבינים שהבורא רוצה לתת לנו הרבה יותר ממה שאנחנו רוצים לקבל. אם כן, למה חסר לנו? ולמה אנחנו מוצאים את עצמנו במצבים קשים וסבוכים ונאלצים להיעזר בנדר? זאת רק משום שאנחנו לא מחוברים למחשבה של הבורא שכל דבר הוא רק לטובתנו. בערב ראש השנה אנחנו מבטלים את כל הדרים שנדרנו. הטקסט שאנחנו קוראים בהתרת הנדרים מדבר על כל הנדרים שלא אמרנו עליהם "בלי נדר". מסתבר מזה שעצם אמירת "בלי נדר" מבטלת את הנדר ומשאירה אותה בגדר הבטחה בעלמה.
אז מה הקשר של כל זה לעניין שהגבר שיכול לבטל את נדריה של האישה? אנחנו רוצים להשליט את מודעות זעיר אנפין, כוח הרחמים, על המודעות של המלכות, על כוח הדין, ובכך לבטל דינים או לכל הפחות להמתיק אותם.
אנחנו נמצאים בתוך הימים בין המיצרים. אחת תקופות הכי קשות והכי נפיצות בשנה שבהם התעוררו דינים קשים מאד על עם ישראל. זו היא תקופה שבה כוח הדין יכול להתעורר בקלות ותוצאותיו יכולות להיות קטלניות. הדרך יחידה להתגונן היא להפוך כל ביטוי של דין או שיפוטיות במחשבות שלנו לרחמים ולסלחנות כלפי האדם השני. וזה כוחה של השבת הזו ובעצם של כל השבתות של ימי בין המיצרים.
האור של השבת מאיר בתוך אותם הימים ומסלק את החושך ומהפך את הדינים בהם לרחמים. בימי בין המיצרים אנחנו אבלים על כל החורבנות, ובעיקר על חורבן בית המקדש, שאירעו בתקופה זו. החיבור שאנחנו עושים עם האור של זעיר אנפין דרך הקריאה הזו בכוחו לנקות את כל החושך והפורענויות שיכולות להתעורר. וברגע שאנחנו מתחברים לכוח האור, כל מה שקורה לנו הופך לברור ולא יהיה שום צורך בנדרים. כל מה שעלינו לעשות הוא לנקות את המחשבות והתאוות האנוכיות משורש המחשבה שלנו.
זה הוא החוט המקשר בין כל הנושאים שבהם דנה פרשת מטות. הרי הנקמה ממדיין הייתה תגובה למה שתאוותם של בני ישראל לבנות מדיין ומואב חוללה. האם התורה נותנת לנו לגיטימציה לפוגרומים ולנקמה? ודאי שלא! הניקיון שהתורה מדברת עליו הוא פנימי. ודרך הקריאה הזו מסייעת לנו התורה לנקות את עצמנו מהשורש מכל הסיבות לנפילות רוחניות אלה. הלוחמים שחזרו מהמלחמה החיו את הנשים. אותם נשים שהכשילו אותם. הם שמרו לעצמם את השלל שלקחו מהמדיינים. ועל זה קצף משה. לכן נצטוו כל הלוחמים לחלק את השלל שנותר עם כל העם ולתת ממנו מעשר. התורה נותנת לנו את הכוח להבחין בכל מה שגורם לפורענות בחיים שלנו ואיך להכניס את כוח האור כדי לנטרל את זה.
בכוחה של קריאת התורה בפרשת מטות לעזור לנו להשליט את כוח הרחמים על כוח הדין. למדנו בפרשת פנחס שמי פועל בדין ושופט אדם אחר, מעורר על עצמו דינים שלא תמיד יש לו את היכולת להתמודד איתם.
יש בפרשה זו 112 פסוקים כמניין החיבור בין שני השמות יה"וה (26) והשם אל"הים (96). השם הראשון הוא ערוץ לכוח הרחמים ואילו השם השני הוא ערוץ לכוח הדין. החיבור ביניהם ממתיק דינים בחיים שלנו ובעולם.
ובאשר לשאלה הראשונה ששאלנו, מדוע פונה משה לראשי המטות? ראש השבט אינו המנהיג הפוליטי של הקבוצה. עליו מוטלת האחריות לתודעה הרוחנית של השבט. לכן משה פונה אליהם ומעצב את התודעה שלהם. השינוי שהם עושים יגרום לשינוי בתודעה הכללית של העם.
בני ישראל נקראים אור לגויים. מבחינה רוחנית, העולם נמצא איפה שאנחנו נמצאים. אם אנחנו רוצים לראות פחות מלחמות וסבל בעולם, עלינו להבין שהכל מתחיל עם כל אחד מאיתנו שלוקח אחריות וממתק את הדינים במחשבות שלו. כך הוא משפיע על הכלל והכלל משפיע על כל העולם