מכירת חמץ

באדם יש שני כוחות עקריים ההפוכים ורחוקים אחד מהשני כרחוק מזרח ממערב, כוח אחד משכנו בגוף-הוא האגואיזם, השני בנשמה-אלטרואיזם.

ביהדות החמץ והלחם התופח מסמלים את כוח האגואיזם, את הרצון האנוכי. לא לאכול חמץ פעם בשנה מהווה הזדמנות לקבל "חיסון לתופעת האגו", ולאפשר לנשמה להנהיג את המהלכים בחיינו.

משמעות הדבר באופן פרקטי, לא לאכול ושלא ימצא ברשותנו, בבעלותנו כל חמץ! כל סוג מאכל או משקה או כל מוצר אחר שמכיל אחד מחמשת מיני דגן (יש כאלה הכוללים גם את הקייטניות) שערכם רב ואין ברצוננו להיפטר מהם לפני הפסח אנו שומרים סגורים בארון מיוחד מסומן למשך חג הפסח. אותם מוצרים הסגורים בארון שייכים לנו כל עוד לא נמכרו לפסח .

דוגמא לחשיבות הסרת החמץ לגמרי מהתפריט ניתן לקבל מתופעת מחלת הצליאק, הנגרמת מאכילת גלוטן, חלבון המצוי בחיטה, או מאכילת חלבונים דומים המצויים בשיפון ובשעורה, הפתרון של הרופאים – לא לאכול דגנים אלו ולא לאכול גלוטן!

מכוון שגם אסור שיהיה בבעלותינו חמץ כל שהוא, אנו מוכרים את החמץ לפני חג הפסח.

באופן מעשי, במכירת חמץ, ממנים שליח שימכור את החמץ הנשאר בבית (בארונות ובמקומות סגורים לפסח) לאחר החג מחכים עוד כשעתיים בהן מתבצעת קניית החמץ בחזרה, ואז ניתן לפתוח את המקומות הסגורים ולהשתמש בחמץ .

  למכירת חמץ באמצעות האינטרנט –  לחצו כאן