ספר הזוהר

כולל פירושים לכל דבר עמוק וחשוב בעולמינו כגון:
מדוע נברא העולם וכיצד, בפרשת בראשית.
רפואה ואיברים פנימיים, בפרשת פינחס.
גלגולי נשמות, בפרשת משפטים.
התבוננות,מדיטציה,
תפילה וכוונה.
חוקיות העולם הזה, כולל אסטרונומיה.
כף היד ותווי פנים, בפרשת יתרו.
אסטרולוגיה והקשר ל -12 השבטים ועוד…

למי מותר לקרוא בספר הזוהר ?

לכל אדם, רבי אברהם אזולאי, מהמאה ה-16, כתב בהקדמת סיפרו "אור החמה", שהגזרה שלא ללמוד בספר הזוהר ברבים בוטלה.
כל גדולי המקובלים, לאורך כל הדורות ובראשם רבי שמעון בר-יוחאי מציינים את חשיבות הלימוד בספר הזוהר בכלל במיוחד בתקופתנו אנו.
האם מותר להחזיק ספרי זוהר בבית ?
"ראוי לכל אדם לקחת לו ספר הזוהר הקדוש…"{ ספר פלא יועץ, נושא -זוהר}.
מדוע כדאי שיהיו בבית ספרי זוהר ?
ספרי הזוהר מהווים צינור רוחני לשמירה, לברכה ומשיכת שפע לכל המשפחה. הרב יהודה אשלג "בעל פירוש הסולם לספר הזוהר"
מהו ספר הזוהר ?
ספר מרכזי בתורת הקבלה,ניכתב לפני כ-2000 שנה בידי רבי שמעון בר יוחאי.
"…..ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי,דאיהו האי ספר הזוהר, יפקון ביה מן גלותא ברחמי……."
כלומר "ומישום שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים ,שהוא ספר הזוהר הזה, יצאו בו מן הגלות ברחמים….." {פירוש הסולם,נשא סעיף צ }.
בסעיף זה משווה רבי שמעון את ספר הזוהר "לעץ החיים" כלומר מי שקורא ולומד בספר הזוהר מתחבר לכוח של חיים, לכן ישנן הרבה סגולות מעצם הקריאה בספר זה.
הגדולה שבברכות "שנצא מהגלות ברחמים". ישנה גלות כללית לעם ישראל אך גם ישנה גלות פרטית {כאשר יש צרות בחיים} ממנה אפשר לצאת באמצעות קריאה בספר הזוהר.
ספר הזוהר כתוב במקור בשפה הארמית וישנם תרגומים שונים.
הנפוץ מבין התרגומים כיום "פרוש הסולם" של המקובל רבי יהודה אשלג.
בזוהר הסולם פרשת בהעלותך סעיף פ"ח, משווים את ספר הזוהר לתיבת-נח.
ניתן ללמוד מהשואה זו שכמו שבזמן המבול, בזמן של דין, התיבה הגנה על מי שהיה בתוכה, כך לאור המתגלה דרך כתבי הזוהר יש יכולת להגן על הלומדים בו.

במבוא לספר הזוהר של בעל הסולם כתוב:

"היות שעומק החכמה שבספר הזהר הקדוש סגור ומסוגר באלף מפתחות ושפתנו האנושית דלה ביותר מלהמציא לנו ביטוי נאמן ומספיק כדי לפרש דבר אחד שבספר הזה עד סופו, והביאור שעשיתי, אינו אלא סולם לעזור למעיין לעלות לגובהם של הדברים ולהסתכל ולעיין בדברי הספר עצמו."
רבי אברהם אזולאי מהמאה ה-16 מציין בהקדמת סיפרו, "אור החמה", שהאיסור ללמוד את הזוהר ברבים בוטל כבר בתקופתו, בתקופתינו, כל אדם יכול ללמוד בספר הזוהר .
רבי שמעון כתב שבאמצעות ספר הזוהר אפשר לזכות לגאולה ברחמים, דהיינו ללא ייסורי חבלי משיח.
להלן חלק מהדברים שמביא רבי משה חיים לוצאטו בספרו "אדיר במרום" (אמרו המקובלים שספר הזוהר פועל גם אם לא מבינים את המילים שקוראים).
תניא אמר ר' שמעון לחבריא עד אימת נתיב בקיימא דחד סמכא".
מן התיקונים הגדולים שנתקנו בעולם היה ספר הזוהר, כאשר נאמר שבחיו בכמה מקומות ממנו עצמו, כי הוא לגאולה הוכן, ולהצמיח קרן ישועה לבית ישראל.
ויתבאר בו דבר זה בכמה מקומות ברעיא מהימנא, ובתיקונים כמה וכמה פעמים.
וגם פה בפרשת נשא (קכ"ד ב): "ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזוהר, יפקון ביה מן גלותא ברחמי" (ובגלל שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים שהוא ספר הזוהר הזה, ייצאו בזכותו מהגלות ברחמים) והעניין הזה תלוי הוא בעיקרים גדולים מעיקרי החכמה ומושרש בעומקי ההנהגה אשר הכין ופעל האדון היחיד על עמו ועל נחלתו, לנחותם הדרך אשר יגיעו בו אל רב טוב המכוון בראשית המחשבה. וצריך שתדע כמה חסרו ישראל בגלותם, ומה תיקונים צריכים הם להם להחזירם לקדמותם. ובחשוב המשורר (דוד המלך ע"ה) על העניין הזה והבין החסרונות הגדולים האלה, היה מתאונן ואומר: "אותותינו לא ראינו, אין עוד נביא" וכו' (תהלים עד, ט).
כי באמת חכמה רבה ויקירא אבדה מישראל, וחז"ל אמרו "מיום שחרב בית המקדש, שרו חכמיא למהוי כספריא" כו' (סוטה מ"ט א). והיה המשורר מתפלל על זאת ואומר: "עד מתי אלהים יחרף צר" כו' (שם עד, י).
ובפסוקים אלה נכללים סודות גדולים מאד בעניין הזה, שמע והבן:
ונמצא שבריחת רבי שמעון בר יוחאי עשתה עניין התיבה, שבסודה נעשה הזוהר, אשר בו נכללו כל הששים ריבוא נשמתין, כמוזכר בתיקונים. ואז נחשב זה לבריחה כללית לכל ישראל, עד שבסוף הימים לא יצטרך אלא יציאה
וזהו שנאמר (ישעיה נב, יב): "כי לא בחפזון תצאו, ובמנוסה לא תלכון, כי הולך לפניכם ה' ומאסיפכם אלוקי ישראל"… והאמת, כי ספר הזוהר נשאר אחריו לברכה, שכל מי שיתדבק בו נקרא שבורח מן הסטרא אחרא, עד שלא יצטרך לו אלא יציאה. ואודיעך מה תועלת נמצא בזה. והאמת כי תועלת גדול הוא, כי הוא הצלה מחבלי משיח.
והענין כי חבלי משיח לא היו צריכים, אלא כמו חיבוט הקבר הצריך להפריד מן האדם הזוהמא שנדבק בו, כן היו צריכים החבלים (חבלי משיח) כדי להפריד מישראל [את] זוהמת הגלות, כדי שיוכלו לברוח כנ"ל, ואחר כך יחזרו לצאת.
וזה סוד [מאמר חז"ל] "הקב"ה מעמיד עליהם מלך שגזירותיו קשות כהמן ומחזירם למוטב" (סנהדרין צז ב), כי זהו כלל גדול: בעוד שהאדם תוך תגבורת הסטרא אחרא אינו יכול לתקן התיקון הצריך.
וצריך שהסטרא אחרא תישאר כפותה וקשורה תחת ישראל כנ"ל, ולכן צריך להם שתי הפעולות:
לצאת מן הקליפות ההם בדרך בריחה, כי בדרך יציאה אי אפשר בראשונה.
ואחר כך שיצאו ממש מן הקליפות ביד רמה, שהקליפות תשארנה כפותות תחתם.
אך כיוון שנדבק הרבה בהם הזוהמא, לא היה אפשר להם לברוח אלא על ידי החבלים (חבלי משיח) שאז היו חוזרים בתשובה שהיא "אימא" עיר מקלט, וזאת היא הבריחה. ואודיעך בזה סוד גדול מה שאמר הכתוב: "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה וכו' ושבת עד ה' אלהיך" וכו' (דברים ד, ל).
דעו, כי התגברות הסטרא אחרא לגזור ח"ו גזירות על ישראל, נמשך לפי עלייתה להתאחז ולינק במדרגות, כי כפי עלותה כך מתגברת.
והנה היא עולה ומתגברת בספירות זו"ן, ואז נדחקים ישראל דוחק אחר דוחק. עד שהיא מגעת ל"אימא" והיא חושבת להתדבק שם גם כן, בסוד, "אימא דינין מתערין מינה" (זוהר ח"ג סה א), אך באמת אינה יכולה, כי אימא היא חירות ואז אדרבה, ישראל מתדבקין בה ובורחין בסוד התשובה, לכן היה צריך המלך שגזירותיו קשות, שהולך ומתגבר מספירה לספירה עד שמגיע לאימא ושם נשבר כוחו, כי אדרבה מתעוררת התשובה לישראל.
והוא סוד "לפני שבר – גאון" (משלי טז, יח), ועל כן גם בריחת משה ורשב"י היו על ידי הגזירה.
וכיוון שבבריחה זאת נעשה ספר הזוהר, הנה כבר ענין התיבה קיים ועומד לכל מי שיזדמן אליו, דהיינו: הנדבק בספר הזוהר כבר מגיע ל"אימא" ויצא מן הסטרא אחרא, ואין צריך לו חבלי משיח, כמוזכר ברעיא מהימנא פרשת נשוא, בענין שהבאתי למעלה בתחלה והנה, עם כל זה, לא נתגלה הזוהר אלא בזמן הרבה אחרי העשותו, כי הלא הפעולה הזאת אינה צריכה להימצא אלא בזמנה, פירוש: שיברחו ישראל בסוד הזוהר הזה, כי פעולתו אינו אלא בסוף יומיא בדרא דמלכא משיחא (בסוף הימים, בדורו של מלך המשיח).
ממעלות העוסק בזוהר:
ידוע מדברי רבותינו הקדושים שאף קריאה ללא הבנה כלל בספר הזוהר מעלתה גדולה ועצומה וזוכה לדברים נפלאים.
(גורי האר"י ז"ל, החיד"א, פלא יועץ, דגל מחנה אפרים, רבי חיים פלאג'י, שו"ת ישכיל עבדי שו"ת פרחי כהונה ועוד).
ודומה הדבר לאדם הנזקק לרופא ח"ו ומקבל ממנו תרופה על אף שאינו מבין כלום בחוכמת הרפואה מועיל לו ומתרפא.
זוכה ומקרב את הגאולה של עם ישראל ברחמים ככתוב בספר הזוהר "בהאי חיבורא דאיהו ספר הזוהר יפקון ביה מן גלותא ברחמי".
מבטל כל גזרות קשות ואין כמוהו לעמוד כחומה כנגד גזירה (הרמח"ל ועוד) מטהר ומקדש את נשמתו עד שמזהירה ומאירה.
מרחיק מעצמו מקטרגים ויצר הרע.
ישמור ממקרים רעים ועוה"ז ובעוה"ב.
לימוד וקריאה בזוהר לע"נ הנפטרים מצילה אותם מכל דינים ומתקנת את נשמתם ומעלה אותם למקומם העליון.
מעורר את זכותו של ר' שמעון בר יוחאי וכדאי הוא רשב"י לסמוך עליו בשעת הדחק, ובזכותו ייוושע בכל הנצרך לו. "ורפאתיו" בגימטרייא שמעון בר יוחאי – ובזכות תורתו נמשכת רפואה לאדם.
"יושפע שפע רב בכל" ראשי תיבות רשב"י, ובזכות תורתו יזכה האדם לשפע רב רוחני וגשמי.
השל"ה הקדוש כתב:
חיבור הזוהר היה עתיד להיות גנוז עד שיבוא הדור האחרון בסוף הימים שאז יתגלה לתחתונים ובזכות העוסקים יבוא משיח כי אז תמלא הארץ דעה.
וכשם שלא נגאלו ישראל ממצרים עד שהוצרך הקב"ה לקדשם בדם הפסח ובדם המילה כן הגאולה העתידה, לא יהיה הגאולה עד שיזכו לתוספת הקדושה הזו.
רבי צבי אלימלך מדינוב עודד את העיסוק בספר הזוהר וכתב:
"הנה ביום הזה אשר נכתב הספר הקדוש הזוהר שהוא מהארת האור כי טוב הגנוז… וזה מאיר לנו בגלות עד יתגלה בזכות זה משיח צדקנו יהי אור זה אורו של מלך המשיח". (בני יששכר, מאמרי חדש אייר מאמר ג' אות ד')
"אמת שמקובל בידינו שגם מי שלא ידע כלום אף על פי כן לשון הזוהר מסוגל לזכך הנפש". (הוספות מהרצ”א, אות ט')
"ושבתם וראיתם בין צדיק וכו' בין עובד אלוהים לאשר לא עבדו, עובד אלוהים היינו העוסק בתלמוד ובזוהר. לא עבדו העוסק בתלמוד לבד ואינו עוסק בזוהר". (מעין גנים, פרק א' אות ב')