פרשת מסעי

פרשת השבוע מתחילה עם המילים: "ואלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצריים…". התורה מונה את כל שמות האתרים שבהם חנו בני ישראל מאז צאתם ממצריים ועד שנכנסו לארץ ישראל. וכאן, שוב אמורה להידלק אותה נורת אזהרה שרבי שמעון בר יוחאי המליץ בחום (בזוהר על פרשת בהעלותך) שנתקין אותה כשאנו קוראים בתורה ובכל דברי חכמינו ז"ל בכלל.
התורה איננה ספר היסטוריה!! היא לעולם לא נועדה להיות תיעוד של תולדות העם היהודי. אם כן, אז מה העניין שאנחנו יכולים למצוא במסעות בני ישראל.
בפרשת בשלח, בספר שמות, בני ישראל מגיעים לים סוף ומתגלה להם שהמצרים הזועמים רודפים אחריהם. משה מתפלל והבורא עונה לו: "מה תצעק אלי. דבר אל בני ישראל וייסעו", אבל למה הבורא בחר במילה וייסעו?. ברור שלא היה מדובר בנסיעה פיזית. הרי לא היה לאן!! אלא, וכך מסביר ספר הזהר, אין נסיעה אלא שינוי מקום רוחני. רוב האנשים מרגישים טוב במהלך טיול רגלי או ברכב. התזוזה הזו משנה את תדרי האנרגיה שבה הם מקובעים ומאפשרת חיבור לרמות תודעה גבוהות ומרגיעות יותר.
לכן, 42 המסעות שהיו בני ישראל חייבים לעבור היו כדי לצאת מהמקום הרוחני הכי נמוך שבו היו שרויים ושנקרא בשם מצריים אל המקום הרוחני הכי גבוה שנקרא ארץ ישראל. 42 המסעות האלה הם אבני הייסוד לתהליך ההשתנות המתחייב בכל עבודה רוחנית. אין קיצורי דרך ואי אפשר להשתנות בצורה פתאומית. האדם חייב לעבור תהליכים שבהם הוא בוחן את עצמו מחדש וממשיך להתמודד עם השלב הבא של שינויים באופי שלו.
כאן, בקריאה הזו אנחנו מקבלים את בכוח להמשיך ואף להגיע לגמר התיקון האישי שלנו. אבל למה 42? המספר הזה מזכיר לנו את תקשורת רוחנית או תפילה חשובה מאד.
כשהבורא שולח את משה רבנו כדי להוציא את בני ישראל מהמדרגה הכי נמוכה של טומאה במצריים, הוא מנחה את משה לומר לבני ישראל ששמו של הבורא הוא אהיה אשר אהיה. ספר הזהר, פרשת בהר, סעיף 20 מסביר : "…. היא, בינה, נקראת אהיה אשר אהיה שהם ב' פעמים אהיה והם חשבון מ"ב. כלומר, מה שהבורא רמז לבני ישראל הוא שאם ברצונם לצאת מהמקום הכי נמוך של טומאת מצריים, זה יכול להתאפשר רק על יד השם בן 42 אותיות. אנחנו מכירים את השם הזה בצורתו הפרקטית כפי שסידר לנו אותה התנא רבי נחוניה בן הקנה ושנקראת תפילת אנא בכוח. בתפילה הזו יש 42 ראשי תיבות למילים של השיר. וזה מה שיש לנו בקריאת התורה הזו, הסולם המושלם שיעזור לנו לעלות מהמקומות הכי חשוכים שנמצא את עצמנו בהם עד לקשר לכללות האהבה של הבורא שנקראת "בינה". מעניין לציין שהחנייה ה- 25 נקראת חשמונה. זה מעניין משום שזה מזכיר לנו את מרד החשמונאים ונס חנוכה שהתחיל (ולא במקרה) ב- 25 לחודש כסלו.
התורה דנה בעניין נוסף והוא "ערי המקלט". אם אדם הורג אדם אחר בשוגג, מי שמבקש נקמת דם לא יכול לגעת באיש ההוא שהרג אם הוא מסתתר בעיר מקלט. היו שלושה ערים כאלה בארץ. האדם יכול להסתתר בהם עד סוף ימיו או עד שימות הכהן הגדול באותו דור. מה זה קשור לכהן הגדול? וכאן התורה מלמדת אותנו שיעור חשוב אודות האחריות האישית של מנהיגי העם או בעצם האחריות האישית של כל אחד מאיתנו. תפקידו של הכהן הגדול על ידי הקרבנות שהוא מקריב ועל ידי העבודה הרוחנית שלו הייתה כדי לבנות חומת מגן נגד כל סוג של שליליות בארץ. "תאונה" קוראת כשנפתחת פרצה לשליליות לחדור בגלל השליליות שבנו שלא הצלחנו לנטרל אותה. ישנו סיפור על התנא רבי יהושע בן לוי שזכה לביקור יומי מאליהו הנביא שהיה בא ומלמד אותו תורה. אדם נהרג על ידי אריה לא רחוק מאיפה שרבי יהושע היה ולכך לא זכה לביקורו היומי של אליהו הנביא למשך שלושה ימים. הוא הצטער מאד וגזר על עצמו תענית. אליהו הנביא הסביר לו שהוא לא הופיע מכוון שהתורה שרבי יהושע למד היה בכוחה להגן על הסביבה שלו. זה הוא כוחנו כשאנחנו קוראים בזוהר ומקפידים שיהיה ספר הזהר איתנו בכל מקום. יש לנו את הכוח להגן על הסביבה שלנו.
והנה, בשיאה של תקופת בין המיצרים, בעת הקושי הגדול שאנחנו נמצאים בו, אנחנו פונים לספר הזהר ואין שום דבר בספר הזהר על הפרשה הזו. איך זה ייתכן? ובזה דווקא יש מהזהר את הלימוד הכי חשוב. אין זהר מכוון שבעבודה הרוחנית האישית שלנו אין מקום למתווכים. אין צורך במתווכים בקשר הישיר שלנו עם האור של הבורא. הוא זמין לנו וניצב תמיד לצידנו אם רק נשתנה ונשווה צורה אליו. אף אחד לא יעשה את זה בשבילנו או במקומנו. למדנו את עקרונותיה של חכמת הקבלה ומה שנותר הוא ליישם אותן, להתעמת עם השליליות שלנו ולעשות את העבודה המוטלת עלינו.
בזמן קריאת התורה צריכים לכוון לשלוח לעיר מקלט הרוחנית את האנרגיות השליליות שאנחנו יצרנו על ידי הפעולות השליליות שלנו וכן לנקות את המרחב סביבנו מאנרגיות שליליות .
הפרשה הזו משלימה ומסכמת את ספר במדבר שבו יש את כל הביטוי של ספירת זעיר אנפין שהיא חוליית הקשר בינינו לבין כללות הרצון של הבורא להשפיע ושנקרא ספירת בינה. הפרשה האחרונה הזו של ספר במדבר מייצגת את ספירת המלכות של זעיר אנפין ובה יש כל ההוצאה לפועל של התקשורות הרוחניות שעשינו בשבתות של ספר במדבר.
יש בפרשה הזו 132 פסוקים שהחכמים נתנו לו סימן "מחלה חולה" (אותו ערך מספרי של אותיות). כדי להבין את זה עלינו לזכור שהפרשה הזו נקראת בימי בין המיצרים ועל פי רוב סמוך לסיומו של חודש תמוז. ידוע לנו שבחודש תמוז יש את הפתרון וההגנה מפני מחלת הסרטן. חכמת הקבלה הסבירה לנו רבות שהמחלה היחידה שישנה היא הרצון לקבל האנוכי שלנו וזו היא הסיבה היחידה לכל המחלות כפי שכתוב בתורה בפרשת שלח לך (שמות טו,כו) "וכל המחלה אשר שמתי במצריים לא אשים עליך". המחלה שנקראת מצריים היא הרצון לקבל האנוכי ויותר חמור מכל היא שנאת חינם.
בכוחה של הקריאה הזו לנקות את החיים שלנו משורש המחלות אם נסכים לצאת לדרך הרוחנית ולהתמודד עם כל המדרגות של השליליות שלנו צעד אחר צעד.
כאשר מסיימים את קריאת התורה של ספר במדבר נהוג לעמוד לפני קריאת הפסוק האחרון .ולאחר ששליח הציבור קורא אותו כל הקהל אומר "חזק חזק חזק ונתחזק" . האר"י הקדוש מסביר ששלוש פעמים חזק בגימטרייה שווה למילה "משה".
אנו רוצים להתחבר לגילוי האור של הפנימיות של התורה שתתגלה אלינו בזכותו של משה רבנו, שידע את סודות התורה בשלמותם.