פרשת וירא

לאחר ברית המילה שדובר עליה בשבוע שעבר , אברהם אבינו יושב בפתח האוהל ורואה שלושה אנשים . מסתבר שאלו למעשה שלושה מלאכים , מיכאל , גבריאל ורפאל .
המלאך הראשון מבשר, נותן כוח וברכה לשרה, כדי שתוכל להרות וללדת.
המלאך השני מבשר לאברהם אודות סדום והורס את סדום ועמורה והמלאך השלישי מרפא את אברהם ומציל את לוט .
לכל מלאך שליחות וכוח המיוחדים לו. המלאך מיכאל הוא מלאך המליץ טוב על ישראל, יש בכוחו לגרום לחידוש אברים, כוח של תחיית המתים, כוח של חסד.
כאשר אנו מתנהגים בחסד אחד לשני, הדבר נותן כוח בעולם העליון למלאך של החסד, למיכאל, שיוכל לפעול פעולותיו בעוצמה גדולה יותר.
המלאך רפאל כשמו כן הוא לרפא ולמלאך גבריאל כוח של גבורה ודין.
בפרשה יש הזדמנות להתחבר לכוח החיובי הזורם דרך המלאכים המהווים למעשה צינורות לשפע האור של הבורא. ההזדמנות מדהימה וחזקה במיוחד בפסוק ט' פרק י"ח. ההזדמנות מופיעה מעל המילה "אליו" באמצעות 3 נקודות, כל נקודה מייצגת כוח של אחד המלאכים.
ולמי שלא יודע בדרך כלל אין נקודות בספר התורה הכתוב על קלף, מלבד 10 מקומות מיוחדים. בנקודות אלה יש גילוי אנרגיה מיוחד. כמו כן יש קשר בין עשרת המקומות בהם יש נקודות בתורה לבין עשרת ימי תשובה וגם לעשר הספירות שבעץ-החיים.
שלוש הנקודות גם מגלות כוח נוסף, הנקודות הן מעל האותיות איו של המילה אליו. בפירוש לפסוק נאמר שהמלאכים שאלו את אברהם איה שרה, אך גם את שרה שאלו איו – אודות אברהם, איו שרמוז באמצעות הנקודות.
למעשה באמצעות השאלה המלאכים הרבו את החיבה בין אברהם לשרה. כלומר, על האורח להיזהר בדבריו שלא יגרום לויכוח בין בעל ואשה אלא יגרום לחיבה ולאהבה.
למעשה יש כאן גילוי והשפעה של כוח הברכה, המגיע מהמימד האנרגטי, על מנת לשפר מערכות יחסים בין בעל ואשה.
בהמשך מגיעים להריסת סדום.
הסיפור של סדום ועמורה מסביר את החוק הקוסמי של סיבה ותוצאה. בסופו של דבר כל אחד משלם עבור מעשיו. וכאשר, לפעמים אנו רואים שיש אנשים אשר לדעתינו אינם כדאים וראויים לזכות לרחמים ובכל זאת זה קורה שהם זוכים לרחמים, הסיבה טמונה בהמשך, בעתיד שעדיין לא יצא לפועל, כמו אצל לוט שהיה צורך להמתין לצאצאים שיצאו ממנו, אחת מהן רות המואביה, ממנה מתחילה שושלת דוד המלך.
רחמים מהם ?
למרות שאברהם יודע שאנשי סדום רשעים, מבקש הוא רחמים עליהם.
השיעור עבורנו הוא לבקש רחמים גם עבור אנשים הנראים לנו רשעים.
בסיום הפרשה יש את סיפור עקדת יצחק.
עקדת יצחק סיפור מעניין ביותר לאור העובדה שיצחק היה בין 37 שנים ביום העקדה ולאור העובדה שהוא ידע מראש שהוא יהיה הקורבן. כאשר יצחק שואל את אביו "איה השה לעולה?" עונה אברהם "השה לעולה בני".
מכאן אנו למדים שיצחק שיתף פעולה באופן מלא עם אביו! מלבד היות זה ניסיון לאברהם היה זה תיקון חשוב מאד ליצחק אבינו, תיקון שהגיע מגלגולים קודמים.
ברוחני אברהם מייצג את ספירת החסד ויצחק את ספירת הגבורה. עקדת יצחק הינה עקדה, קשירה, והגבלת כוח הגבורה והדין שיצחק מייצג.
בימינו כוח העקדה מתגלה בהנחת תפילין. יד ימין המייצגת את כח החסד עוקדת, קושרת את יד שמאל המייצגת את כוח הגבורה.
המטרה בפעולה זו היא לאזן את הרצון לקבל שלנו ולהפוך את הרצון לקבל לעצמו לרצון לקבל על מנת לתת.