פרשת השבוע מתחילה עם המילים "וישב יעקב בארץ מגורי אביו". מה ההבדל בין לשבת ולגור במקום כלשהו? אדם עשיר שאל את אחד מגדולי ישראל "למה ביתך כל כך דל. למה אין לך רהיטים יפים? החכם שאל את העשיר "ואיפה שלך"? "אני בדרך ואני גר כעת במלון" ענה העשיר "הרהיטים שלי בבית". "גם אני בדרך" ענה החכם "וכל רהיטי היוקרה שלי בביתי בעולם הבא".
יעקב שב בנחת אחרי כל התלאות שהוא עבר עם לבן ועם עשו. הוא הרשה לעצמו לנוח קצת. ואז בא אליו אסון הכי גדול בחייו. יוסף, בנו האהוב, נלקח ממנו ואיש לא ידע לומר לו לאן הוא נעלם. התורה מלמדת אותנו במילה אחת את אחד הלקחים הרוחניים החשובים ביותר והיא שמנוחה אמיתית באה אך ורק בזמן שהאדם עסוק בעשייה רוחנית. העולם שלנו נקרא עולם העשייה וזו היא הדרך היחידה לגלות אור.
יוסף חזר אף הוא על טעות אביו. לאחר שהוא נמכר לפוטיפר שר הטבחים של פרעה, אדונו הבחין ביכולותיו וקידם אותו להיות אחראי על כל ביתו. ואז כתוב (פסוק לח, ו) "ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה". המדרש מספר שיוסף היה "מסלסל בשערותיו" כמו כל נער בגילו. הוא שכח את צער אביו ולמה הוא נמצא במצריים. ואז……. התחילה השתלשלות של עניינים עם אשת פוטיפר שהורידה אותו לבור.
התורה מספרת על הקנאה והשנאה שנאחזה באחי יוסף כלפיו. יעקב היה ער לזה. יוסף אף הוא ידע את זה. ובכל זאת, יעקב שולח את יוסף לשכם לדרוש את שלום האחים. בפסוק לז, יג בפרשה ישנן שני נקודות מעל המילה את. יש לזכור שאין ניקוד בתורה. ובכל זאת נקודות מופיעות מעל אותיות או מילים בעשרה מקומות. כל אחד מהמקרים האלה מהווה הזדמנות למשיכת כוח ייחודי שיעזור לנו בחיים באופן מיוחד. ספר הזהר (סעיף צה) מסביר ששני הנקודות האלה באות כדי ללמד שהשכינה הייתה שם איתם בזמן שמכרו אותו.
יוסף היה חייב לרדת למצריים כדי להכין את התשתית לביאת אביו ויתר האחים. זה היה תהליך ההכנה ההכרחי כדי לקבל את התורה בהר סיני. גם הבורא הסכים עם המכירה. היא הייתה הכרחית לתיקון האישי של יוסף בתור מרכבה לספירת ייסוד ולתיקון כל העולם. הנקודות באות ללמד אותנו שהבורא נמצא איתנו לא רק בזמנים הטובים אלא גם בזמנים הקשים והחיוניים לגדילה הרוחנית שלנו. הקריאה הזו בתורה וההתבוננות של הנקודות האלה יעזרו לנו לראות את הטוב גם במצבים הקשים שבהם נימצא כדי שנוכל להשתמש בהם בתור קרשי קפיצה למקום גבוה יותר רוחנית.
יוסף חולם את חלומותיו בפרשה זו. חלומותיו היו נבואיים והוא אף חולם על עלייתו לשלטון. הוא מספר את חלומותיו לאביו ולאחיו וזה גורם להגברת השנאה כלפיו.
ספר הזהר מסביר לנו בפרשה זו שחלום הוא כמו איגרת שטרם נפתחה. כל עוד היא סגורה, אין לה שום משמעות. אבל ברגע שאדם מפענח את החלום שלו או מרשה לאדם אחר לפענח את החלום אז החלום הופך למציאות שהולכת על פי הפירוש. לכן, מומלץ לא לספר חלומות. ואם בכלל אז רק לאנשים חיוביים שאוהבים אותנו באופן וודאי. ספר הזוהר מסביר שמכיוון שהאחים פירשו את החלום בדרך שלילית, הם גרמו לדחיית מימושו של החלום ב-22 שנה.
ועוד מסביר ספר הזהר שאם החלום הוא טוב, אסור לשכוח אותו, משום שיש באפשרותו להתממש גם לאחר 22 שנה. אנו גם לומדים מיוסף הצדיק שלמרות שאחיו מכרו אותו להיות עבד ולמרות שניזרק לכלא במצריים, הוא לא בזבז אנרגיה וזמן לגישה שלילית. הוא אינו מאשים אף אחד ונישאר בגישה חיובית. דבר זה מקנה לו את היכולת להישאר בשליטה, אפילו בבית הכלא והוא מתמנה להשגיח על שאר האסירים.
למעשה, זה הכלל, כאשר דלת אחת נסגרת השנייה נפתחת במקומה. כלומר, אם אנו עסוקים ותקועים בדלת שנסגרה, אנו עלולים לפספס ולא לראות את הדלת שפתוחה.
הכוח שאנו רוצים לקבל מפרשה זו הוא כוחו של יוסף הצדיק. הכוח להתחבר ליכולת של עמידה איתנה ולא להיכנע לייאוש או לכל מודעות השלילית.
לאחר חלקו של יהודה במכירת יוסף והצער שגרם לאביו, יעקב, כשהראו לו את כותונת הפסים מרוחה בדם, כתוב בתורה ,וירד יהודה מאת אחיו….". יהודה נקלע לירידה רוחנית. ואז מתחיל סיפור מאד מוזר ומביך שבסופו יהודה מקים יחסי מין עם כלתו שחשבה לזונה. היא הרתה וממנה יצא פרץ, סבו הגדול של דוד המלך שהוא השורש של המשיח. דרך הסיפור הזה, שוב, אנחנו מקבלים כוח להפוך מצבים קשים ומבלבלים להתחלה של גדילה רוחנית רק אם נסכים לסמוך על זה שהאור של הבורא מעורב בכל מה שמתרחש בעולם.
מנין הפסוקים בפרשה הוא 112. הסימן שהחכמים נתנו לפרשה הוא המילה יב"ק שהוא גם הערך המספרי של יה"וה + אלה"ים היינו שיתוף מידת הרחמים עם מידת הדין. הצופן הזה מראה על היכולת והכוח הטמונים בפרשה שהם הפיכת דין לרחמים , הפיכת שלילי לחיובי