chezi

ראש השנה וחג שבועות

בעצרת על פירות האילן (משנה ר"ה טז ע"א)

המשנה מלמדת שחג השבועות נכלל בין ראשי השנה – "בעצרת על פירות האילן". עץ השדה רומז לאדם עצמו, והפירות הם המצוות (וגם הילדים של האדם). אם בראש השנה אנו נידונים על החיים, הרי שבשבועות אנו נידונים על החלק שנזכה לו בתורה בשנה הקרובה.

כתב השל"ה הקדוש:"ודע כי כמו שבראש השנה רצה הקב"ה להשגיח ולדרוש מעשה האדם, כן רצה ביום מתן תורה להשגיח ולדון על פירות אילנות העולם, ופירות האילן הם הנשמות, והדין ביום זה הוא על שביטלו עצמם מן התורה, והוא אומרם על פירות האילן שלא הושלמו כראוי".

וכן ידוע מה שכתוב בשער הכוונות, שכל מי שבליל שבועות לא ישן כלל ויהיה עוסק בתורה – מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק, והוראת חיי האדם הוא בלילה הזה.

ממילא, אם נאמר שבשבועות נידונים על תלמוד תורה, הרי שהוא דומה לראש השנה – שבו ניתנת לנו האפשרות לזכות לכל ענייני העולם הזה: בריאות, פרנסה ושמחה – מאחר שהם משפיעים על כמה ואיך נוכל ללמוד תורה במשך השנה.

מן האמור מובן כי הדין של חג השבועות, שמכריע מה יהיה חלקנו בתורה, קובע גם את ההתרחשויות הגשמיות של חיינו, ואת כל הכלים שיינתנו לנו ללמוד תורה כראוי. הוא גם לוקח בחשבון אם כל הברכה שקיבלנו במשך השנה – בגשמיות, ברוחניות ובבריאות – אכן נוצלה למען לימוד התורה, או חלילה להיפך.

מכאן שחג השבועות נעשה כעין "ראש השנה קטן", שבו הקב"ה מחליט על חלקנו בתורה, וגם על כל העניינים הגשמיים שיסייעו (או חלילה ההפך) בלימוד התורה.

מסבירים החכמים את הנאמר: "תכלה שנה וקללותיה" – ולכן קוראים את הקללות שבפרשת כי תבוא לפני ראש השנה, כדי לסיים עם קללות השנה שחלפה. ובדומה לכך, לפני חג השבועות קוראים את הקללות שבפרשת בחוקותי, בכוונה ש"תכלה שנה וקללותיה", שכן דין שבועות משפיע על חיי האדם גם […]

תפילת רבי ישמעאל כהן גדולאמר רבי ישמעאל, כל האומר בקשה זו בכל יום פניו מזהירות ואימתו מוטלת על הבריות וכל החלומות שלו מהוגנים ותורתו תהיה משתמרת בליבו כל ימי חייו ועונות נעוריו נמחלים לו וינצל מיצר הרע ומלשון הרע ומפגע רע ומחיות רעות ומליסטים ומנחשים ומעקרבים ומרוח רעה ומן השדים ומן המזיקין ומכל האויבים ומכל השונאים אותו וירוויח במשא ומתן שלו.

וכן אמר רבי ישמעאל, אני ורבי עקיבא ערֵבים שיהיה לו חלק טוב בעולם הבא, כדכתיב: להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא.

אָנָא יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְנוֹרָא חֲכַם הָרָזִים מְגַלֶּה נִסְתָּרוֹת מַגִּיד תַּעֲלוּמוֹת מוֹשֵׁל בָּעֶלְיוֹנִים וְשַׁלִּיט בַּתַּחְתּוֹנִים, קָרוֹב לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת, מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ. פְּנֵה אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שְׁתִּשְׁמְרֵנִי מִכָּל רָע, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, וְתֹאמַר לְצָרוֹתַי דַי וְתִפְדֵּנִי מִכָּל צָרָה וְצוּקָה וּמִכָּל שְׁמוּעָה רָעָה וּמִכָּל בּוּשָׁה וּכְלִימָה וּמֵחֶרְפַּת אָדָם וּמִבְּזוּי עָם, וּמִכָּל נֶגֶף וּמִכָּל מַשְׁחִית וּמַגֵּפָה וּמִכְשׁוֹל וּמִפֶּגַע רָע וּמֵעַיִן הָרָע וּמִלָּשׁוֹן הָרָע, וְתַצִּילֵנִי מִיֵּצֶר הָרָע וּמִכָּל מַשְׁחִית וּמַזִּיק וּמִכָּל רְגָזוֹת וּגְזֵרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וּמִכָּל חֵטְא וָפֶשַׁע וּמִכָּל עָוֹן וְאַשְׁמָה וָרֶשַׁע. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתָּרִיב אֶת רִיבֵי נַפְשִׁי בַּיּוֹם וְכָל הַמְקַטְרְגִים אֶת נַפְשִׁי בַּלַּיְלָה, וְתִנְקֹם אֶת נִקְמָתִי מֵהֶם וּתְקַצֵּר יְמֵיהֶם וּתְמַלֵּא אֶת עֲוֹנוֹתֵיהֶם בְּרָע, וְכֻלָּם כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ וּבַעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב יִכָּרְתוּ מִן הָעוֹלָם, וְתַשְׁלִיךְ אֵימָה וַחֲשֵׁכָה גְדוֹלָה וְתַרְדֵּמָה עֲצוּמָה וּבֶהָלָה וְשִׁגָּעוֹן וְעִוָּרוֹן וְתִמְהוֹן לֵבָב עַל כָּל אוֹיְבַי וְשׂוֹנְאַי וְעַל כָּל צַר וּמַשְׂטִין וּמְקַטְרֵג עָלַי וְעַל אַנְשֵׁי בֵיתִי, בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה בֵּין שֵׁד בֵּין מַזִּיק בֵּין רוּחִין בִּישִׁין וְלִילִין, כְּדִכְתִיב: תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן, כָּאָבֶן יִדְּמוּ זְרוֹעֲךָ בִּגְדֹל וָפַחַד אֵימָתָה עֲלֵיהֶם תִּפֹּל. וְעַל כָּל הַקָּמִים עָלַי לְרָעָה מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְׁבוֹתָם וּמוֹרָאֲךָ וּפַחְדְּךָ […]

לומר בכל יום פרשת הנשיאים, (לשבת נא להדפיס ולהגיד מהדף)

וַיְהִ֡י בְּיוֹם֩ כַּלּ֨וֹת מֹשֶׁ֜ה לְהָקִ֣ים אֶת־הַמִּשְׁכָּ֗ן וַיִּמְשַׁ֨ח אֹת֜וֹ וַיְקַדֵּ֤שׁ אֹתוֹ֙ וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֔יו וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֖חַ וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו וַיִּמְשָׁחֵ֖ם וַיְקַדֵּ֥שׁ אֹתָֽם: וַיַּקְרִ֙יבוּ֙ נְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רָאשֵׁ֖י בֵּ֣ית אֲבֹתָ֑ם הֵ֚ם נְשִׂיאֵ֣י הַמַּטֹּ֔ת הֵ֥ם הָעֹמְדִ֖ים עַל־הַפְּקֻדִֽים: וַיָּבִ֨יאוּ אֶת־קָרְבָּנָ֜ם לִפְנֵ֣י יְהוָ֗ה שֵׁשׁ־עֶגְלֹ֥ת צָב֙ וּשְׁנֵ֣י עָשָׂ֣ר בָּקָ֔ר עֲגָלָ֛ה עַל־שְׁנֵ֥י הַנְּשִׂאִ֖ים וְשׁ֣וֹר לְאֶחָ֑ד וַיַּקְרִ֥יבוּ אוֹתָ֖ם לִפְנֵ֥י הַמִּשְׁכָּֽן: וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: קַ֚ח מֵֽאִתָּ֔ם וְהָי֕וּ לַעֲבֹ֕ד אֶת־עֲבֹדַ֖ת אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְנָתַתָּ֤ה אוֹתָם֙ אֶל־הַלְוִיִּ֔ם אִ֖ישׁ כְּפִ֥י עֲבֹדָתֽוֹ: וַיִּקַּ֣ח מֹשֶׁ֔ה אֶת־הָעֲגָלֹ֖ת וְאֶת־הַבָּקָ֑ר וַיִּתֵּ֥ן אוֹתָ֖ם אֶל־הַלְוִיִּֽם: אֵ֣ת׀ שְׁתֵּ֣י הָעֲגָלֹ֗ת וְאֵת֙ אַרְבַּ֣עַת הַבָּקָ֔ר נָתַ֖ן לִבְנֵ֣י גֵרְשׁ֑וֹן כְּפִ֖י עֲבֹדָתָֽם: וְאֵ֣ת׀ אַרְבַּ֣ע הָעֲגָלֹ֗ת וְאֵת֙ שְׁמֹנַ֣ת הַבָּקָ֔ר נָתַ֖ן לִבְנֵ֣י מְרָרִ֑י כְּפִי֙ עֲבֹ֣דָתָ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן: וְלִבְנֵ֥י קְהָ֖ת לֹ֣א נָתָ֑ן כִּֽי־עֲבֹדַ֤ת הַקֹּ֙דֶשׁ֙ עֲלֵהֶ֔ם בַּכָּתֵ֖ף יִשָּֽׂאוּ: וַיַּקְרִ֣יבוּ הַנְּשִׂאִ֗ים אֵ֚ת חֲנֻכַּ֣ת הַמִּזְבֵּ֔חַ בְּי֖וֹם הִמָּשַׁ֣ח אֹת֑וֹ וַיַּקְרִ֧יבוּ הַנְּשִׂיאִ֛ם אֶת־קָרְבָּנָ֖ם לִפְנֵ֥י הַמִּזְבֵּֽחַ: וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה נָשִׂ֨יא אֶחָ֜ד לַיּ֗וֹם נָשִׂ֤יא אֶחָד֙ לַיּ֔וֹם יַקְרִ֙יבוּ֙ אֶת־קָרְבָּנָ֔ם לַחֲנֻכַּ֖ת הַמִּזְבֵּֽחַ: וַיְהִ֗י הַמַּקְרִ֛יב בַּיּ֥וֹם הָרִאשׁ֖וֹן אֶת־קָרְבָּנ֑וֹ נַחְשׁ֥וֹן בֶּן־עַמִּינָדָ֖ב לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה: וְקָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה: כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת: פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה: שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת: וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתּוּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן נַחְשׁ֖וֹן בֶּן־עַמִּינָדָֽב:בַּיּוֹם֙ הַשֵּׁנִ֔י הִקְרִ֖יב נְתַנְאֵ֣ל בֶּן־צוּעָ֑ר נְשִׂ֖יא יִשָּׂשכָֽר: הִקְרִ֨ב אֶת־קָרְבָּנ֜וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה: כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת: פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה: שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת: וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתּוּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן נְתַנְאֵ֖ל בֶּן־צוּעָֽר:בַּיּוֹם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י זְבוּלֻ֑ן אֱלִיאָ֖ב בֶּן־חֵלֹֽן: קָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה: כַּ֥ף […]