מגזין אינטרנטי מספר 61   פרשת ניצבים וילך אלול  תשע"ז

שלום לכל אוהבי/חברי מרכז מיכאל

תגובות (במייל חוזר) לדברים הנכתבים, יתקבלו בברכה.

פרשת ניצבים וילך

פרשות ניצבים – וילך  הפטרה ישעיה סא' – סג'

פרשת ניצבים ממשיכה את נושא חידוש הברית בין עם ישראל לקב"ה בערבות מואב. לאחר שבפרשה הקודמת, כי תבוא, פורטו הברכות והקללות, בפרשה זו מודגש כי הברית חלה גם על העם כולו כיחידה אחת וגם על כל פרט ומשפחה בו. בהמשך מוצגת הדרך, שבה ניתן להתגבר על הצרות, אשר יבואו כעונש על הפרת המצוות (אי קיומם), זאת כמובן דרך התשובה, הכתוב מדגיש כי גם לאחר שעם ישראל יצא לגלות, הוא יוכל לחזור בתשובה ואז יזכה לקיבוץ גלויות.

בחלק השני של הפרשה ניתן למצוא סיכום של פרקי המצוות שבספר דברים. התורה מדגישה "כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום – לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, לא בשמים היא… ולא מעבר לים… כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו". התורה מציגה בפני בני ישראל את הבחירה שעומדת בפניהם בין החיים והטוב בקיום המצוות ובין המוות והרע בהפרתן.

פרשת וילך מתמקדת בהעברת הנהגת העם ממשה רבנו ליהושע בן נון.
מכאן פונה משה לעסוק בכתיבת התורה ובשמירתה. לפי המסורת משה כתב את התורה ומסרה למשמרת לכוהנים. משה מצווה את העם לערוך פעם בשבע שנים 'מעמד הקהל', שבו יתכנסו האנשים, הנשים והטף ויקראו את התורה.

ולדבר התורה:

גם השבוע אני ממשיכה במתכונת של הקשר בין ההפטרה שקוראים לאחר קריאת התורה לפרשה עצמה.

ההפטרה של פרשת ניצבים-וילך היא ההפטרה השביעית והאחרונה בסדרת הפטרות שבע דנחמתא. מפטירים בספר ישעיהו, פרקים ס"א-ס"ג ("שוש אשיש")

הדברים הם של דוד נתיב מאתר כיפה

השבת אנחנו חותמים את הפטרות השנה וכן את הפטרות הנחמה מספר ישעיהו. גם פרשות השבוע עומדות בסימן חתימה, כמו גם כולנו, העוסקים בחתימת השנה שחלפה ונערכים לזו שתבוא, לטובה.

פרשת נצבים חותמת את החלק הרביעי של נאומי משה, ועוסקת בכריתת הברית בין ה' לעמו. ברית זו מעלה אפשרות של שבר גדול בצד אפשרות מתמדת של תשובה ותיקון. הימצאותו של העם בארצו בתנאים ראויים מהווה מדד למצבו: הגלות הינה שיא השבר והשיבה היא ביטוי לתיקון.

בהמשך, מתחיל משה את החלק החמישי בנאומיו ובהתארגנות המעשית הנובעת ממותו הקרוב: הכנסת יהושע לתפקיד, חתימת התורה ומסירתה לבני לוי ועוד.
במרכז ההפטרה עומדת ירושלים שמהווה מדד למציאות הלאומית הכוללת: בניין ירושלים ותפארתה מהוות סמל לגאולה, וחורבנה – ביטוי לגלות.

הנביא קורא לירושלים החרבה – "עזובה", ובעת התיקון היא תהפוך ל"עיר לא נעזבה", היא נקראת "חפצי בה" – ביטוי לכך "כי חפץ ה' בך".

מזמן היות ירושלים בירת מלכות ישראל בימי דוד, ועם בניית המקדש בימי  שלמה, היא הפכה ללב האומה הישראלית. העקידה על הר המוריה, סימנה את המקום מימי אברהם, כבעל סגולות ייחודיות. גם מלכיצדק מלך שלם, שהיה כהן לאל עליון, הכיר והושפע מן המקום. ומיני אז – הפכה ירושלים למקום אליו נושאים עיניים מכל העמים.

ירושלים הפכה למוקד מאבק על השליטה בה. לאורך כל ההיסטוריה, ואף היום, היא מרתקת אליה תשומת לב עולמית מופלגת. אין כל תחרות עם הנצרות על רומא, ואין כל תחרות עם האיסלאם על מכה ומדינה. אבל כולם נאבקים בנו על השליטה בירושלים.

ירושלים עומדת על סדר היום הציבורי העולמי ללא שום הגיון צבאי, כלכלי או מדיני. זה המקום ממנו תצא הוראה לעולם כולו. "והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים…ונהרו אליו כל הגוים…כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם".

הספירה לחורבן החלה עם חורבן ירושלים. כל עוד ירושלים והמקדש לא חרבו, ההתייחסות היא אל גוף חי. זאת, למרות המציאות העגומה בה הייתה נתונה מלכות יהודה גם לפני החורבן. כל עוד הלב פועם – הגוף חי. עם דום ליבה של ירושלים החלה הגלות הרשמית.

בניינה של ירושלים מבטא את סיום הגלות. כך גם בראשית ימי בית שני. למרות שרוב העם היה בגלות בבל והמציאות בפחוות יהודה הפרסית היה עגום, כמתואר בספרי עזרא ונחמיה.

ירושלים היא לב האומה והעולם. פעימתה מבטאת את החיים, וכן להיפך.
הקב"ה מינה אנשים שיהיו מופקדים להעלות את ירושלים על סדר היום, בכל עת. הם נקראים לעשות כך ללא הפוגה, עד אשר יכונן ה' את ירושלים, יקים אותה, ייצב אותה. כי ירושלים אינה עוד מקום. היא "המקום אשר יבחר ה'".
זה הלב.

חורבנה ובניינה הם אירועים מכוננים. מצבה קובע את המציאות כולה: אם חורבן, אם גאולה.

ומהרהורי ליבי. הפסוקים האלה מתוך הפרשה מעוררים בי משהו מחדש כל פעם. אחד מהחלומות שהיו לי וברך השם הגשמתי היא לעמוד במקום שמשה אמר אותם. זה היה בהר נבו, בנקודה שבה עמד משה וצפה על כל ארץ ישראל. ישבתי הכי קרוב לנקודה וקראתי את הפרשה הזאת עם מדיטציה על הפסוקים האלה. כי עכשיו הייתה לי תשובה מלאה על הסיבה לכל הצרות והקשיים שעובר עם ישראל.

טז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם-אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר-הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא-שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ.  יז וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם-הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי-אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה.  יח וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל-הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה  כִּי פָנָה אֶל-אֱלֹהִים אֲחֵרִים.

הדברים נאמרים בהחלפת התפקיד של משה ביהושע. הבורא רואה ואומר למשה מה יקרה אחרי מותו. עזיבת העם את אלהיו. המחיר על כך יהיה שהבורא יסתיר פניו מהעם. בשני פסוקים המילה הסתרה מופיעה שלש פעמים.

לשיטת ר' נמן מברסלב . יש שני סוגי הסתרות

האחת – "והסתרתי" – שהקב"ה נסתר בהסתרה אחת , קשה למצאו, אפשר ליגע ולחתר עד שימצא אותו.

השניה – "הסתר אסתיר" – שהיא הקשה יותר, שההסתרה בעצמה נסתרת מהאדם, שאינו יודע שהשם נסתר ממנו , אז אי אפשר כלל למצא אותו, מכיון שאינו יודע כלל שצריך לבקש אותו.

כל זאת על עזיבת, נטישת הבורא והליכה לאמונות אחרות.

מי יתן והבורא ברחמיו יגלה פניו לכולנו ולכל עם ישראל כבר בפרשה הזאת ובוודאי בראש השנה.

שבת שלום ובשורות טובות

צמרת

לימוד חדשה באמצעות האינטרנט – לפרטים לחצו כאן

https://www.michael-center.com/?page_id=7585

*לזמני השבת לחצו על הקישור המצורף

                                                                           http://dat.gov.il/Pages/ShabathTimes.aspx

מרכז מיכאל – בית ללימודי יהדות ורוחניות – רחוב אחוזה 117 קומה ב' רעננה

054-6365057      ת.ד. 145 רעננה 4310101