מגזין אינטרנטי מספר 55   פרשת ואתחנן אב  תשע"ז

שלום לכל אוהבי/חברי מרכז מיכאל

תגובות (במייל חוזר) לדברים הנכתבים, יתקבלו בברכה.

 

פרשת ואתחנן

מומלץ לקרוא את הסעיפים המצורפים ולשאול, איך הנאמר כאן שייך לחיים שלי? כדאי לשים לב למילים המודגשות

ספר הזהר עם פירוש הסולם  

יג) אתה החלות להראות את עבדך. מאי שירותא הכא. אלא ודאי משה שירותא הוה בעלמא, למהוי שלים בכלא. ואי תימא יעקב שלים הוה, ואילנא אשתלים לתתא כגוונא דלעילא. הכי הוא ודאי, אבל מה דהוה למשה, לא הוה לב״נ אחרא, דהא אתעטר בשלימו יתיר, בכמה אלף ורבבן מישראל, באורייתא, במשכנא, בכהנין, בליואי, בתריסר שבטין, רברבין ממנן עלייהו, בשבעין סנהדרין. הוא אשתלים בגופא שלים. אהרן לימינא, נחשון לשמאלא, הוא בינייהו.

הסולם

יג) אתה החלות להראות וגו': שואל איזו התחלה היא כאן, שאמר אתה החלות. ומשיב, אלא ודאי משה היה התחלה בעולם, להיות שלם לגמרי. ואם תאמר יעקב היה שלם תחילה למשה שהאילן שהוא ז"א, נשלם בו למטה כעין של מעלה. כי היו לו י״ב בנים, כנגד י״ב גבולים דז״א, וע׳ נפש, כנגד ע׳ ענפין שבאילן העליון, שהוא ז״א, כך הוא ודאי, אבל מה שהיה למשה, לא היה לאדם אחר, כי נתעטר ביתר שלמות, בכמה אלפים ורבבות מישראל, בתורה, במשכן, בכהנים ובלוים, בי״ב שבטים, בי״ב נשיאים הממונים עליהם, בע' סנהדרין. והוא נשלם בגוף שלם, שה״ס תפארת הכולל ימין ושמאל, כי אהרן היה לימינו, נחשון לשמאלו, והוא ביניהם.

יד) בגין כך את גדלך, מימינא, דא אהרן. ואת ידך החזקה, משמאלא, דא נחשון. והא אתמר. בג״כ משה שירותא בעלמא הוה. ואי תימא מאן הוה סיומא. סיומא מלכא משיחא הוא, דהא כדין ישתכח שלימו בעלמא, מה דלא הוה כן לדרי דרין. בההוא זמנא ישתכח שלימו לעילא ותתא, ויהון עלמין כלהו בזווגא חד, כדין כתיב  ביום ההוא יהיה יי׳ אחד ושמו אחד.

הסולם

יד) בגין כך את וכו׳: משום זה, כתוב, אתה החלות להראות את גדלך, היינו מימין שזהו אהרן. ואת ידך החזקה היינו משמאל, שזהו נחשון. וכבר למדנו. וע״כ משה היה התחלה בעולם, ולא יעקב. ואם תאמר מי הוא הסיום. ומשיב, מלך המשיח הוא הסיום, כי אז תמצא שלמות בעולם, מה שלא היה כן לדורי דורות. בעת ההיא תמצא שלמות למעלה ולמטה, ויהיו כל העולמות בזווג אחד. אז כתוב, ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד.

בברכה

הרב יחזקאל

 

פרשת ואתחנן – שבת נחמו -שבת ראשונה של נחמה

שבת ואתחנן היא הראשונה משבעת שבתות הנחמה והפטרת השבוע, כמו כל הפטרות הנחמה, היא מנחמותיו של הנביא ישעיה שזכה שממנו באות כרבע מהפטרות השנה.

ההפטרה פותחת בקריאתו של הנביא: "נחמו נחמו עמי, יאמר אלוהיכם" וכשם שהשבת שלפני תשעה באב נקראה על שם ההפטרה, שבת חזון, כך נקראת גם השבת על שם הפטרתה שבת נחמו.

בפסיקתא רבתי נאמר על שבע הפטרות הנחמה: נחמו נחמו, אמר הקב"ה לאברהם: לך נחם את ירושלים, שמא מקבלת תנחומים ממך. הלך אברהם ואמר: קבלי ממני תנחומין. אמרה לו: היאך אני מקבלת ממך תנחומין, שעשיתני כהר – בהר ה' יראה. אמר ליצחק: לך נחם לישראל, שמא מקבלת תנחומין. הלך יצחק, ואמרה לו: איך אקבל ממך תנחומין, שיצא ממך עשו הרשע שעשעני כשדה שנאמר ויצא עשו השדה ובניו שרפוני באש. אמר ליעקב לך נחם לירושלים. אמרה לו: היאך אני מקבלת ממך תנחומין, ששמתני כלא הייתי שנאמר: אין זה כי אם בית אלוהים. אמר למשה: לך ונחם. אמרה לו: היאך אקבל ממך תנחומין, שכתבת עלי קללות וגזירות קשות – מזי רעב ולחומי רשף וגו'. מיד שבו כלם ואמרו לקב"ה: לא קבלה ממנו תנחומין. שנאמר: עניה סוערה לא נוחמה. מיד אמר הקב"ה: עלי לנחם את ירושלים, שכך כתבתי שלם ישלם המבעיר את הבערה. אני הצתיה באש שנאמר ממרום שלח אש, – אני מנחם אותה שנאמר ואני אהיה לה חומת אש סביב וגו'.

בספרו המועדים בהלכה בפרק: "נחמו", מצטט הרב שלמה יוסף זוין זצ"ל את האבודרהם הנותן רמז לסדר ההפטרות של שבע דנחמתא: בשבת הראשונה אומר הקב"ה אל הנביאים: נחמו נחמו עמי, ישראל אינם מתפייסים בנחמת הנביאים והם אומרים בשבת השנייה: ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני. הנביאים חוזרים ואומרים לקב"ה: עניה סוערה לא נוחמה. כלומר: אינה מקבלת התנחומין שלנו, כי רצונה שהקב"ה בעצמו ינחמנה. ואז אומר הקב"ה בשבת הרביעית: אנכי אנכי הוא מנחמכם ושוב בחמישית: רוני עקרה לא ילדה ובשישית: "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח". תשובת ישראל בשבת השביעית היא: "שוש אשיש בה' תגל נפשי באלוהי", כלומר: עתה יש לי באמת לשמוח." על פי המדרש הפניה נחמו היא אל הנביאים והפועל הוא פועל יוצא. נחמו עמי, נחמו את עמי. אך מפשוטו של מקרא לא ברור אל מי הפניה. הפניה היא סתמית: אתם המנחמים נחמו את עמי. את הפועל נחמו אפשר לראות גם כפועל עומד: עמי התנחמו, קבלו תנחומים, חוזר ואומר אלוהיכם. הפניה היא אל עם ישראל שהקב"ה מכנהו דרך חיבה: עמי. עמי התבשרו כי בא זמן הנחמה. ניחום במקרא אינו רק ניחום אבלים אלא גם עידוד והרגעה. כאיש אשר אמו תנחמנו. הקב"ה מבטיח לירושלים כי נרצה עוונה, ומכאן ואילך ישוב ה' לעמו, ויסייע לו. על כפל הקריאה: נחמו נחמו אומר מדרש פסיקתא דרב כהנא: חטאו בכפלים ולקו בכפלים (כמו שכתוב: כי לקחה מיד ה', כפלים בכל חטואתיה) ומתנחמים בכפלים. כשהלכו ישראל לגולה גלתה, כביכול שכינה עמהם. עתה יעלה ה' ציון בראש הגולים. על כן קורא הקול: במדבר, פנו דרך ה' ישרו בערבה מסילה לאלוהינו. ואז יגלה כבוד ה' כפי שנגלה בעת הגאולה הראשונה, ביציאת מצרים. מיכה הנביא אמר: כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, דהיינו הגאולה העתידה תהיה בדגם של הגאולה הראשונה. ישעיה עורך השואה זו הלכה למעשה. ביציאת מצרים נאמר: וה' הולך לפניהם בעמוד ענן לנחותם הדרך, וגם כאן ה' הולך לפניהם: במדבר פנו דרך ה'. הנביא מדמה את הקב"ה לרועה המוביל צאנו ברחמים: "כרועה עדרו ירעה, בזרועו יקבץ טלאים, ובחיקו ישא, עלות ינהל. משורר התהילים משתמש בדימוי דומה ליציאת מצרים: "ויסע כצאן עמו וינהגם כעדר במדבר". הנביא קורא לעם שלא להתיאש מן הגאולה גם אם תתמהמה שכן: "יבש חציר נבל ציץ ודבר אלוהינו יקום לעולם".

 

                                                                   שבת שלום ובשורות טובות

לימוד חדשה באמצעות האינטרנט – לפרטים לחצו כאן

http://www.michael-center.com/?page_id=7585                                                                       

*לזמני השבת לחצו על הקישור המצורף

http://dat.gov.il/Pages/ShabathTimes.aspx 

מרכז מיכאל – בית ללימודי יהדות ורוחניות – רחוב אחוזה 117 קומה ב' רעננה

054-6365057      ת.ד. 145 רעננה 4310101