כללי

ראש השנה וחג שבועות

בעצרת על פירות האילן (משנה ר"ה טז ע"א)

המשנה מלמדת שחג השבועות נכלל בין ראשי השנה – "בעצרת על פירות האילן". עץ השדה רומז לאדם עצמו, והפירות הם המצוות (וגם הילדים של האדם). אם בראש השנה אנו נידונים על החיים, הרי שבשבועות אנו נידונים על החלק שנזכה לו בתורה בשנה הקרובה.

כתב השל"ה הקדוש:"ודע כי כמו שבראש השנה רצה הקב"ה להשגיח ולדרוש מעשה האדם, כן רצה ביום מתן תורה להשגיח ולדון על פירות אילנות העולם, ופירות האילן הם הנשמות, והדין ביום זה הוא על שביטלו עצמם מן התורה, והוא אומרם על פירות האילן שלא הושלמו כראוי".

וכן ידוע מה שכתוב בשער הכוונות, שכל מי שבליל שבועות לא ישן כלל ויהיה עוסק בתורה – מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק, והוראת חיי האדם הוא בלילה הזה.

ממילא, אם נאמר שבשבועות נידונים על תלמוד תורה, הרי שהוא דומה לראש השנה – שבו ניתנת לנו האפשרות לזכות לכל ענייני העולם הזה: בריאות, פרנסה ושמחה – מאחר שהם משפיעים על כמה ואיך נוכל ללמוד תורה במשך השנה.

מן האמור מובן כי הדין של חג השבועות, שמכריע מה יהיה חלקנו בתורה, קובע גם את ההתרחשויות הגשמיות של חיינו, ואת כל הכלים שיינתנו לנו ללמוד תורה כראוי. הוא גם לוקח בחשבון אם כל הברכה שקיבלנו במשך השנה – בגשמיות, ברוחניות ובבריאות – אכן נוצלה למען לימוד התורה, או חלילה להיפך.

מכאן שחג השבועות נעשה כעין "ראש השנה קטן", שבו הקב"ה מחליט על חלקנו בתורה, וגם על כל העניינים הגשמיים שיסייעו (או חלילה ההפך) בלימוד התורה.

מסבירים החכמים את הנאמר: "תכלה שנה וקללותיה" – ולכן קוראים את הקללות שבפרשת כי תבוא לפני ראש השנה, כדי לסיים עם קללות השנה שחלפה. ובדומה לכך, לפני חג השבועות קוראים את הקללות שבפרשת בחוקותי, בכוונה ש"תכלה שנה וקללותיה", שכן דין שבועות משפיע על חיי האדם גם […]

תפילת רבי ישמעאל כהן גדולאמר רבי ישמעאל, כל האומר בקשה זו בכל יום פניו מזהירות ואימתו מוטלת על הבריות וכל החלומות שלו מהוגנים ותורתו תהיה משתמרת בליבו כל ימי חייו ועונות נעוריו נמחלים לו וינצל מיצר הרע ומלשון הרע ומפגע רע ומחיות רעות ומליסטים ומנחשים ומעקרבים ומרוח רעה ומן השדים ומן המזיקין ומכל האויבים ומכל השונאים אותו וירוויח במשא ומתן שלו.

וכן אמר רבי ישמעאל, אני ורבי עקיבא ערֵבים שיהיה לו חלק טוב בעולם הבא, כדכתיב: להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא.

אָנָא יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְנוֹרָא חֲכַם הָרָזִים מְגַלֶּה נִסְתָּרוֹת מַגִּיד תַּעֲלוּמוֹת מוֹשֵׁל בָּעֶלְיוֹנִים וְשַׁלִּיט בַּתַּחְתּוֹנִים, קָרוֹב לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת, מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ. פְּנֵה אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שְׁתִּשְׁמְרֵנִי מִכָּל רָע, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, וְתֹאמַר לְצָרוֹתַי דַי וְתִפְדֵּנִי מִכָּל צָרָה וְצוּקָה וּמִכָּל שְׁמוּעָה רָעָה וּמִכָּל בּוּשָׁה וּכְלִימָה וּמֵחֶרְפַּת אָדָם וּמִבְּזוּי עָם, וּמִכָּל נֶגֶף וּמִכָּל מַשְׁחִית וּמַגֵּפָה וּמִכְשׁוֹל וּמִפֶּגַע רָע וּמֵעַיִן הָרָע וּמִלָּשׁוֹן הָרָע, וְתַצִּילֵנִי מִיֵּצֶר הָרָע וּמִכָּל מַשְׁחִית וּמַזִּיק וּמִכָּל רְגָזוֹת וּגְזֵרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וּמִכָּל חֵטְא וָפֶשַׁע וּמִכָּל עָוֹן וְאַשְׁמָה וָרֶשַׁע. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתָּרִיב אֶת רִיבֵי נַפְשִׁי בַּיּוֹם וְכָל הַמְקַטְרְגִים אֶת נַפְשִׁי בַּלַּיְלָה, וְתִנְקֹם אֶת נִקְמָתִי מֵהֶם וּתְקַצֵּר יְמֵיהֶם וּתְמַלֵּא אֶת עֲוֹנוֹתֵיהֶם בְּרָע, וְכֻלָּם כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ וּבַעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב יִכָּרְתוּ מִן הָעוֹלָם, וְתַשְׁלִיךְ אֵימָה וַחֲשֵׁכָה גְדוֹלָה וְתַרְדֵּמָה עֲצוּמָה וּבֶהָלָה וְשִׁגָּעוֹן וְעִוָּרוֹן וְתִמְהוֹן לֵבָב עַל כָּל אוֹיְבַי וְשׂוֹנְאַי וְעַל כָּל צַר וּמַשְׂטִין וּמְקַטְרֵג עָלַי וְעַל אַנְשֵׁי בֵיתִי, בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה בֵּין שֵׁד בֵּין מַזִּיק בֵּין רוּחִין בִּישִׁין וְלִילִין, כְּדִכְתִיב: תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן, כָּאָבֶן יִדְּמוּ זְרוֹעֲךָ בִּגְדֹל וָפַחַד אֵימָתָה עֲלֵיהֶם תִּפֹּל. וְעַל כָּל הַקָּמִים עָלַי לְרָעָה מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְׁבוֹתָם וּמוֹרָאֲךָ וּפַחְדְּךָ […]